שיר שמרפא דגים מאת ז'אן-פייר סימאון

"שיר שמרפא דגים" מאת ז'אן פייר סימאון. איורים: אוליביה טלק. הוצאת צלטנר.

פעמים רבות פונים אלי ושואלים בהקשר לספר מסוים – "על מה הוא מדבר?" וקשה לי לספק תשובה נחרצת. כיוון שזהו ההבדל בין ספר נפלא לספר שאינו נפלא. חוסר היכולת לתמצת אותו במילה, וכמו כן השדרים המרובים שספר טוב מעביר לנמענים להבדיל מסיפור שעניינו "לחנך" את הילד או להעביר מסר פשוט ופשטני.

ולכן שמחתי כל כך עם הופעת "שיר שמרפא דגים" בעברית, בתרגומה הנפלא של רותם עטר. זהו סיפור על ילד בשם ארתור שמפחד שהדג שלו, לאון, "עומד למות משעמום" ויוצא למסע שבמהלכו ימצא שיר שיעורר אותו.

אז על מה הסיפור מדבר?

הסיפור הקסום הזה מדבר על הרבה מאוד דברים. ראשית – על אהבה. אהבה של ילד לדג שלו, אבל לא רק. כיוון שבמהלך המסע שהוא יוצא אליו הוא מגלה שלכל אדם יש אהבות שונות ושהאהבה עצמה תלוית-מתבונן ומובילה לתחושות שונות: יש מי שבדומה למוכר האופניים לולו, אוהב נשים רבות ומספר ש"האוהבים מרגישים את השמים בפה". ואילו מאדאם רונדו בעלת המאפייה מסבירה לארתור מהי התחושה הנפלאה שמתפשטת בגוף כשאוהבים, תחושה שמרגישים גם אחרי שאוכלים לחם חם. ואילו מחמוד הזקן שמשקה את שושניו מסביר ששיר אהבה זה כמו "לשמוע את לב האבנים פועם".

לאחר שארתור חוזר ממסעו הוא יכול להעניק ללאון הדג שיר שמביע את אהבתו כלפיו, ומקפל בתוכו את סודות האהבה והשירה שאסף. וכאן אנו מגיעים לנושא השני של הסיפור – אמנות. סיפור ילדים הוא מפגש ראשוני של ילד עם אומנות. וכאן, הגיבור יוצא למצוא תשובה לשאלה מהו שיר. מה מייחד שיר. מי כותב שירים. ומהו הפלא שמתרחש בעולם כשמופיע שיר: "הוא הופך את המילים והופ! העולם השתנה ונהיה חדש!".

הספר עוקב אחרי ארתור בתהליך הלמידה שלו את העולם. למידה של צבעים, ריחות, צלילים, והאיורים הממגנטים מציגים בפני ילדים את כוחה של האמנות החזותית, את היופי שבשילוב בין ריאליזם לסוריאליזם, ואת כוחה של האמנות בגירוי דמיונו של הילד.

ובעדינות, במסגרת הסיפורית, מסתתר לו החשש של ארתור מפני מותו של לאון הדג. זהו חשש של ילדים רבים ביחס לאהובים עליהם, וחשוב לתת לו במה סיפורית שתפקידה להרגיע את הקוראים שמדובר בחרדה לגיטימית. אבל לאון אינו מת, אלא להפך, הוא מדבר בסיום הסיפור ומסביר שגם הוא משורר. כיוון שהדג לכאורה דומם, ואיננו שומעים אותו, אבל כוחו בהתבוננותו. ובדומה ללאון, גם ארתור שמתבונן בסביבתו מפצח את חידת האמנות והאהבה כשהוא מתבונן במבוגרים שחיים לצדו, איש איש וחייו.

סיפור שהוא שיר הלל לאמנות, לדאגה כלפי האחר, וליופיו של העולם (בייחוד בזמנים קשים אלו).

ילדים בגיל שנתיים יעקבו אחרי האיורים גם אם לא יבינו את הטקסט כולו, ואילו עבור ילדים מעל גיל שלוש, זוהי יצירת מופת מומלצת שאסור לפספס.

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער