“בבוקר קר, בדרך לגן, נפלה כפפה ורודה מכיס מעיל של ילדה”. כך נפתחת האלגוריה הקסומה של חנוך פיבן, המתחקה אחר הכפפה הוורודה במסע שנכפה עליה והפך מטראומה לציון דרך משמח. התבנית המוצגת בסיפור זה מוכרת מסיפורי ילדים רבים: עזיבת הבית, מסע ושיבה. אולם התוכן הייחודי הוא המקנה ליצירה את כוחה. פרידתה של הכפפה משתי הישויות הקרובות אליה – הילדה והכפפה האחרת מותירה אותה מבולבלת ואבודה. היא מנותקת מבת-זוגה הכפפה ותוהה – “אז מה אוכל עכשיו לעשות, חוץ מלבכות?”
בנקודה זו מתחדדת התֵמה המועברת לקוראים באמצעות השימוש בכפפה – הבדידות וההתמודדות עמה. בשלב הראשוני הבדידות טומנת בחובה ממד מדאיג ומכאן פחדיה של הכפפה. היא מנותקת מן הסביבה המוכרת לה, ובוכה. בשלב השני פוגשת הכפפה מספר ישויות וכל אחת מהן גורמת לה לחוש נחוצה ונצרכת. היא מסייעת לברווז להתחפש לתרנגולת ומבינה ש”הנה משהו שכפפה אחת לבד כן יכולה לעשות!”. אמונתה בעצמה ובשייכותה לעולם שבה אליה והיא למעשה מתוודעת לחיים נוספים על אלו שחוותה – כישות בודדה שאינה מחוברת עוד לתאומתה ויכולה לחוות חוויות חדשות. במסעה היא מסייעת לאיל חד-קרן ואף מאכילה עגלה רעבה. מי שהתחילה את מסעה בוכייה וחסרת כיוון, מצליחה לשמח אחרים ואף לדאוג להם.
בהמשך, השתקפותה במימי האגם מזכירה לה את תאומתה, והיא שבה לחוש געגועים אל הילדה ואל חברתה. השתקפות זו מנוגדת לסיפורו של נרקיסוס שהתאהב בבבואתו ובחר לאהוב את עצמו ולא את הנשים השונות שביקשו את אהבתו. בניגוד לנרקיסיזם הקיצוני של מיתוס נרקיסוס, כאן הכפפה נזכרת שלמרות שהיא הגשימה את עצמה והיא מסוגלת לשרוד לבדה, מקומה הוא בחיק משפחתה – הילדה והכפפה הנוספת. היא מחליטה למצוא אותן ומגלה את סודו של מי ששלח את לחמו על פני המים. כפי שהיא סייעה לישויות השונות במסעה, כך הציפור הלבנה מסייעת לה לשוב לביתה ולהתאחד עם הכפפה ועם הילדה, מהן הופרדה.
חנוך פיבן, אמן החפצים, מבצע הזרה למוכר ולשגור. את הייצוגים שהתרגלנו לראות בעולמנו ובספרי הילדים הוא מציג באופן אחר, חדש ומרענן וכך הוא מאתגר את החשיבה היצירתית של קוראיו. ממה שנדמה למראית עין כאוסף חפצים רנדומלי, הוא מרכיב עולם של ישויות חיות, שחיותן ואנושיותן מורכבת דווקא מן הדומם. באמצעות סיפור פשוט לכאורה על כפפה שנפלה, מהדהדים בטקסט מושגים מורכבים דוגמת תאומוּת, פרידה, חשש מכישלון ומאבדן דרך, עזרה הדדית, ביטחון עצמי וכן חברות אמת ואהבה, שסופן לצלוח כל משבר.
הנאה צרופה מובטחת לקוראים הצעירים והמבוגרים כאחד.
מגיל: שלוש
כפפה אחת ורודה מאת חנוך פיבן. הוצאת עם עובד.
