סיפור שמתחיל בשמיכה

סיפור שמתחיל בשמיכה. כתבה ואיירה: פיבי גילמן. תרגום: סיגל גפן. ידיעות אחרונות. מנוקד.

תרגום חדש ליצירה שראתה אור ב-1992 בקנדה וזכתה בשנת 1993 בפרס ע”ש רות שוורץ לספר ילדים מצטיין. שמו המקורי של הסיפור הוא Something From Nothing וזהו המוטיב המלווה את היצירה: תמיד ניתן ליצור משהו מ”כלום”. עם היוולדו של יוסף, סבו תופר לו שמיכה, אולם יוסף גדל והשמיכה “נהייתה ישנה”. האם מציעה לזרוק אותה, אולם יוסף מסרב להיפרד מן השמיכה האהובה, ולוקח אותה לסבו על מנת שיתקנה. הסב תופר לו מעיל, ושוב, יוסף גדל והמעיל קטן, והאם מייעצת לו לזרוק את המעיל. יוסף מסרב לזרוק את בגדו האהוב ופונה לסבו לעזרה. וכך, פעם אחר פעם, מצליח הסב האהוב לתפור ליוסף וסט, עניבה, מטפחת ואף כפתור וליצור משהו מ”כלום”.

הסיפור הרגיש מעמת בין נקודת המבט הילדית, זו הנקשרת לחפץ אהוב ומאצילה עליו זכרונות ורגשות עמוקים, לבין נקודת המבט הבוגרת, שוות הנפש כלפי אותו “כלום”, שברגע שתם ייעודו – ניתן להשליכו. אותה שמיכה וגלגוליה מדגימה את הקשר המיוחד בין יוסף לסבו, שהרי הסב לא רק תפר את השמיכה, אלא גם תופר את הפריטים הנוספים, וכל גלגול מצביע על מעורבותו של הסב בשלב החדש בו נמצא נכדו ההופך מתינוק לילד כותב. הסיפור חותר תחת זמניותם של חפצים בעולם קפיטליסטי החושף את הילדים למוצרים רבים ומגדיר את המונח “ישן” כדבר שלילי שיש לזרוק אותו ולבכר תחתיו את החדש. בנוסף, המימד הארס- פואטי שבסיפור מציע, כי יוסף ההופך לילד כותב, מנציח את אותה שמיכה וכפועל יוצא את סבו, באמצעות סיפורו ומכאן, כי חומרי הגלם לכתיבה (במקרה זה) הם האהבה ששררה בינו לבין סבו, והרצון להנציח אותה ואת גן העדן האבוד של הילדות, שסמלו הבולט היא השמיכה. היעלמותה של השמיכה בהדרגה, מקבילה להיעלמותה של ילדותו של יוסף ההופך מתינוק לילד, אולם הבגרות אינה מנתקת אותו משורשיו כי אם דווקא מעמיקה את אחיזתו בהם. כעת, הוא אינו נזקק לשמיכה, אלא יכול לכתוב עליה, וכך היא נוכחת בחייו הבוגרים. סיפור ערכי וחשוב.

מגיל: 4