סוד של מישהו אחר
כתבה: אור-לי רובינשטיין קצפּ. איורים: כרמל בן עמי. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
ספרות הילדים הישראלית ממעטת להתייחס לאלימות המופנית נגד ילדים. מרבית ההתייחסויות לנושא זה הן ביצירות המתארות את האלימות בה נתקל הילד בבית ספרו – בין אם מדובר בחרם ובין אם מדובר בבריונות. מיעוטן, נדרשות לאלימות מינית או נפשית. לאחרונה אף נוספו יצירות המתארות אלימות ברשת ובכך הורחב מעט מוקד ההתייחסות לתופעה. הסיבות להיעדר מגוונות: רצון לדחות את הדיון באלימות לגיל מתקדם יותר, ראייה בחוויית הקריאה ככזו המקדמת רגשות חיוביים ומכאן הדרתם של מקרים אלימים לטובת תיאור מציאות רצויה והרמונית וכן, העובדה שספרי ילדים נכתבים על ידי מבוגרים שאינם ששים לחשוף בפני הקוראים הצעירים את חולשותיהם.
ספרה החדש של אור-לי רובינשטיין קצפ, סוד של מישהו אחר, מתאר אלימות פיזית של הורה מזווית מרתקת ורגישה. גיבורת הסיפור גיל, מגלה שחברתה הטובה גאיה, היא ילדה מוכה. הספר עוקב אחרי גיל, ולא אחרי גאיה, שכן גיל חווה קונפליקט באשר לסוד אותו גילתה – האם לספר על כך למבוגר, או שמא לשמור על נאמנותה לגאיה, כפי שזו דורשת ממנה?
משום שלפנינו יצירה עמוקה ומרובת-רבדים ולא סיפור דידקטי, הסיפור מאפיין בדקדקנות את עולמה של גיל ונדרש למאפיינים רבים בחייה. חברותה עם גאיה היא חברות של שתי אוהבות ושונות. האחת בלונדינית, שקטה, מופנמת וצייתנית, ואילו השנייה ברונטית, אקסצנטרית, בעלת ביטחון עצמי, חזקה, אולם אינה מצטיינת בלימודיה. אלו שני הפכים שמשלימים זה את זה, וניכר, כי הקושי של גיל להכיל את סודה של גאיה נובע מהתפקיד שנטלה על עצמה בתור מגינתה של גאיה. גיל מכה את הילדים שנטפלים לגאיה בבית הספר ומנסים לנצל את חולשתה; גאיה וגיל מבלות זמן רב אצל סבתה של גיל, בילוי המנוגד לחייה של גאיה בביתה המנוכר והמאיים, בו שולט ההיעדר – ההיעדר הפיזי של ההורים-העובדים שעות רבות, כמו גם היעדרם של ביטחון, אהבה והגנה. בנקודה בה מגלה גיל שאמה של גאיה מכה אותה, היא נאלצת לחשוב מחדש על העולם שמקיף אותה. על יחסי הורים וילדים ועל הסיבות לאלימות, אותה אלימות שהיא עצמה נוקטת בה בבית הספר כנגד ילדים אחרים. גאיה מסבירה לה שהמקור למכות הן “טעויותיה”, ושאמה מכה אותה כאשר היא “טועה” – מתארגנת באיטיות, מפילה כלי ושוברת אותו, מאבדת את הפקק של משחת השיניים וכדומה. כאן אנו רואים כיצד הילד המוכה מבצע רציונליזציה של מעשי הוריו ולמעשה מאשים את עצמו באלימות המופנית כלפיו וחף מכל ביקורתיות. גאיה מאמינה שאמה תפסיק להכותה כאשר היא תפסיק לטעות ורואה באלימות כלגיטימית. עם זאת השמירה על הסודיות – בגדיה הארוכים, הפחד שמא הדבר יתגלה – מראה כי לצד האמירות המוצהרות קיים רגש אחר ומתנגד, תחושת בושה שעולה מתוך הבנה בלתי מנוסחת, כי מדובר בדבר שלא צריך לקרות.
גיל מתאמצת לשמורה על סודה של גאיה, אולם סבתה גורמת לה לשתף אותה בסוד, ואף פועלת לאחר מכן על מנת להקל על חייה של גאיה. הבנתה המהירה של הסבתא היא תוצר של הכרות קודמת עם מקרה דומה, שבו חברתה הקרובה של הסבתא, בטי, סבלה מאלימות מידי בעלה ועזבה אותו. בְמקום זה נחשפים הקוראים לאלימות מסוג נוסף – אלימות נגד נשים המתקיימת בתוך זוגיות, ונוצרת הקְבלה בין גאיה לבטי. זאת על מנת לחדד את העובדה שאלימות הנכנסת לביתו של אדם הופכת את הבית ללא-בית ומכאן שיש לעזוב בית זה או לספר על הדבר לאדם קרוב. שכן לא רק הילד המוכה מבצע רציונליזציה ושומר את סודו ובכך מחמיר את מצבו, אלא גם האשה המוכה נוהגת כך ולכן מתקשה לעזוב את המקרבן. הבושה, ההאשמה העצמית ותחושת אזלת היד – חוברות ויוצרות השלמה מסוכנת עם המצב. בדומה לסבתה של גיל שהצילה את חברתה הטובה מידיו של גבר אלים, כך מצילה גיל את גאיה מידיה של אם אלימה.
קיים קושי של ממש לכתוב רומן ראשית קריאה אשר משלב בין הווי הילד – בית הספר, מערכת היחסים עם ההורים, הסבים והאחים – לבין תמות אוניברסליות שחשוב שילדים ייחשפו אליהן. בניסיונה של ספרות הילדים להיות אופטימית ולהדגיש את הילדות השלווה והמאושרת, היא מייצרת תמונה כוזבת של ילדות ולמעשה מעודדת את השתקתם של ילדים שילדותם אינה הרמונית ומלאת אהבה והגנה. סוד של מישהו אחר הוא רומן ראשית קריאה מופתי, המאמין ביכולתם הקוגניטיבית והרגשית של קוראיו לעכל תמות מורכבות יותר, כמו אלימות בתוך המשפחה, וזאת, מבלי לאבד את האמונה בערך החברות, במשפחתיות ההרמונית ובנאמנות לעצמך. סוד של מישהו אחר אינו ספר העוסק באלימות, אלא דווקא באהבה. שכן אהבתה של גיל כלפי גאיה היא זו שמסייעת בסופו של דבר לגאיה לחשוף את סודה ולחזור ולחייך, כפי שמוצג בפנינו באיור המסכם. מי שתוארה בתחילת היצירה כשתקנית וכמופנמת, מחזירה לעצמה את קולה ואת חיוכה.
מגיל: 7
