מהפכה בחדר הילדים. כתב: צ’ארלס קיפר. תרגום: ליאור בצר. איורים: ליאת אלוף.
הסיפור מהפכה בחדר הילדים (ידיעות אחרונות ורימונים) עוסק בשינוי ובהשלכותיו. הוא מורכב מסיפור מסגרת ומסיפור פנימי על מנת שלא להעצים את הדרמה הנפשית בה נתונה סופי, הדמות המרכזית ביצירה. הסיפור החיצוני עוסק בשינוי שחווים צעצועיה של סופי לאחר שהיא מקבלת כלבה חדשה בשם ליידי. סופי כה שמחה בכלבתה, שהיא שוכחת את צעצועיה הישנים ומותירה אותם עזובים.
הסיפור הפנימי עוסק במחלתו של אביה של סופי. המחלה אינו מתוארת בפרוטרוט והמסירה חלקית ונאמנה לאופן שבו ילדים מלקטים פירורי מידע על אודות נושאים “למבוגרים” המתרחשים מעל לראשם. האב מתאשפז בבית החולים למשך שבוע, שבמהלכו סופי זוכה בפינוקים רבים. אלו, אינם מוחקים את הגעגוע והדאגה המרחפים באוויר, עד לפגישה המחודשת עם האב בבית החולים ולשחרורו עם החלמתו.
מחלת האב מובילה לשינויים רבים בחייה של סופי: אביה “עבד פחות ושיחק יותר” (עמ’ 20) ואף הִרשה לה לאמץ את ליידי. סופי זוכה בחברה לה נכספה, אולם צעצועיה חווים את התוספת למשפחה באור שלילי, שכן שינוי חיובי עבור אחד, יכול להוביל לשינוי הנתפס כשלילי אצל אחר. הצעצועים מתייעצים בדבר דרך הפעולה המתאימה למצב: המספריים מציעים לנקוט בשיטות אלימות וחותכות ואילו המכחול מציע “להשתמש בכוח, אבל בעדינות יותר” (עמ’ 28). נדמה שמדובר באוקסימורון – כוח עדין – אולם צעצועיה של סופי מחליטים להנכיח את קיומם באופן שלא יפגע לא בסופי ולא בליידי ובכך מחזירים את סופי לחייהם. זוהי כמובן אלגוריה המעמתת את הנמענים עם מושג הדחייה ומראה שמדובר במושג הפיך.
הסיפור כולו מסופר על ידי עטו של האב, שכן גם העט חווה שינוי לנוכח כניסת המחשב לחיי בעליו. ועם זאת, למרות שהאב עושה שימוש רב במחשב, בסופו של דבר העט הוא האחראי לסיפור. קִדמה ושינוי לצד כוחות יציבים של אהבה, משפחתיות ועבר, מתערבלים יחד וממחישים את הקשר המיוחד בין חיים ליצירה, בין שאיפה לשינוי לבין רצון לשמר את הקיים.
מגיל: 5, מצוין כספר ראשית קריאה במהלך כתה א’.
