לפעמים עצב מגיע בהפתעה מאת אוה אילנד

"לפעמים עצב מגיע בהפתעה" מאת אוה אילנד (הוצאת תכלת, בתרגום רוני בק)

לא בכל יום אני מכנה ספר בכינוי "מושלם" אבל במקרה זה לא ניתן להימנע מהסופרלטיב. השלמות שטמונה בספר עולה לנוכח האופן שבו מתווך לילדים בגיל הרך מושג מופשט כמו 'עצב' וכן לאור התואם בין הנושא לאיורים – איורים מינימליסטיים במספר מצומצם של צבעים,  שמחקים ציור של ילד ומצביעים על התהליך המתואר בסיפור – מעצבות ועד שיבת השמחה והצבע לחיים.

"לפעמים עצב מגיע בהפתעה. הוא הולך איתנו לכל מקום…" מספר הטקסט, ומגובה ברישום עדין של ספק ילד ספק ילדה, על מנת שהקוראים לא יתחמו את הרגש סביב בני מין מסוים. כולם יכולים לחוש עצובים. מרביתו של הדף נותרת לבנה, רמז לתחושת הריק שמלווה עצב. בתום הסיפור, כשהעצב הולך למקום אחר, חוזרים הצבעים אל הדף, מבעד לדלת נשקפים פרחים ועצים, ואף בבית מוצב אגרטל עם פרחים, להדגיש את התחושה של הפריחה והשמחה שחוזרת ומגובה גם באופן שבו הבית מאורגן.

בסיפור הקצרצר הזה מוצג העצב לפני הילדים כאורח, שמגיע בהפתעה, ומחייב התייחסות ולא התעלמות. הסיפור מציע לתת לו שם, רמז לכך שעצב מגיע בגין מקרה מסוים, לא להחביא אותו, אלא להפך – להתקרב אליו ולהכיר אותו. בהמשך לעשות עם העצב פעולות שונות שהילד אוהב – ציור, מוזיקה, שוקו או טיול. ואחרי שלוקחים את העצב למקומות המשמחים, כי "כל מה שעצב רוצה זה לדעת שיש לו מקום", העצב הולך למקום אחר.

זוהי דוגמה נפלאה למינימליזם ספרותי שמצליח לברוא עולם ומלואו. חשוב לציין שהטקסט מדגיש את הצורך לעבד את העצב בפרטיות ולקיים עמו שיח פנימי. זוהי מעין קריאה לילדים להתחיל לשאול את עצמם שאלות בנוסח 'למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים' ולא להסתפק ב'איך אנחנו מרגישים'.

מומלץ לגילאי 3-5

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער