לא תמצאו אותי מאת תמר הוכשטטר

“לא תמצאו אותי” מאת תמר הוכשטטר (הוצאת ידיעות אחרונות / טל מאי)

בספר הנפלא שכתבה ואיירה תמר הוכשטטר, “לא תמצאו אותי”, מצאתי ניצוצות של גאונות. עלילתו פשוטה וקצרה. הילדה קרני אינה מצטיינת במשחק המחבואים. בזמנה החופשי היא מתאמנת, וביום הולדתה, שהופך למסיבת מחבואים, היא מנצחת במשחק בהיותה האחרונה להימצא. סוף טוב הכל טוב.

לכאורה, סיפור פשוט על כישלון שמסתיים בהצלחה ועל ילדה נחושה ואסרטיבית. אולם מתחת לטקסט המוצהר, מסתתר עולם פסיכולוגי שלם של ילדים, יחסיהם עם עצמם, ויחסיהם עם הוריהם. כבר בתחילת הטקסט מדווח לנו שקרני “אף פעם לא הספיקה להסתתר בזמן. וגם אם מצאה מחבוא, חלקים שלה תמיד בלטו החוצה, ומצאו אותה בקלות”. משחק המחבואים הופך בסיפור למטאפורה מתוחכמת וחורג מהיותו “משחק ילדים”. לא מדווח לנו מדוע קרני לא מספיקה להסתתר בזמן. האיור מציג ילדה מגושמת, נוטה קדימה ומאפשר לנו להתוודע לפניה המבוהלים בשעה שהיא רצה. הכישלון הצורם גורם לה להתאמן כשהיא לבד, אולם אין אלו אימונים רגילים. קרני מענה את עצמה. “התאמנה בלא לזוז ולא לנשום ולהצטופף במקומות קטנים”. שכן קרני היא תוצר של חברה תחרותית ועל כן היא מקריבה את זמנה הפרטי באימונים שכלל אינם קשורים למשחק – שאמור להיות מהנה. כמו כן, בעוד מחבואים הוא משחק חברתי, קרני מפרשת אותו באופן שגוי. היא מתאמנת לבד ולא עם חברים ובכך מרחיקה את עצמה מהחברה. וכאן אנו חוזרים לאמירה לפיה “חלקים שלה תמיד בלטו החוצה”. הסיפור עוסק בילדה שונה מיתר הילדים, שמתבלטת בעל כורחה בשל נקודות שאינן מוסגרות בטקסט. היא מנסה להחביא את זהותה, את שונותה, אבל כושלת בכך. גם האימונים הקשים נועדו להפוך אותה למצטיינת בהתחבאות, אבל “זה לא עזר. תמיד מצאו אותה”. שכן בלתי אפשרי “להחביא” את השוני מהחברה.

בצר לה, פונה קרני לאמה ומבקשת שביום הולדתה השישי תתקיים חגיגת מחבואים. האם, חמושה בפלאפון, מפנה לבתה גב, תרתי משמע. היא תמהה על כך שקרני מבקשת מסיבת מחבואים ולא מסיבת כדורגל, שכן בכדורגל היא טובה יותר. וכאן מתבהר הקונפליקט הזהותי של קרני, שאינה מסתפקת בהצטיינותה בכדורגל ומנסה לכבוש יעד רחוק ממנה ובלתי מושג. מוצג לפנינו עוד שדר סמוי: קרני משתוקקת לכך שאמה תחפש אותה, תתמקד בה, תמצא אותה, כי האם עסוקה ואינה מתפנה אליה. לראייה, האם מנהלת עם קרני דיאלוג, כשהיא מקפידה לא לנטוש את המכשיר הסלולרי שלה. לבסוף היא נכנעת וההזמנות נשלחות. בשבת, מתקיימת המסיבה והפעם, קרני מצליחה להתחבא כהלכה. רק בלילה הוריה מצליחים לאתר אותה, בתוך אחת המתנות. וכאן לכאורה מגיע הסוף הטוב. ההורים שמחים למצוא את קרני, ואמה, כבר בלי פלאפון, נושאת אותה למיטתה. ועם זאת, הטקסט מלווה את הקוראים (והשומעים) גם בתום הקריאה כשהוא מעלה שאלות שונות. האם הניצחון של קרני הוא אכן ניצחון? שהרי במקום ליהנות במסיבת יום ההולדת שלה היא הייתה סגורה בתוך קופסה. וכך, לצד שמחת הניצחון מוצגת בפני ילדים סוגית מחיר הניצחון. האם נכון להקריב את האושר תמורת כל מטרה שהיא? האם כל ניצחון מביא לנו אושר, ובייחוד, כשהדרך אליו מענה אותנו? האם לא כדאי לעתים לנטוש את ההישגיות, ופשוט ליהנות במסיבת יום הולדת?

אנו נפרדים מקרני מחייכת, ובמקום לישון על מיטתה, מסתתרת מתחתיה. הטקסט מכריז עליה כ”הכי טובה במחבואים בכל הממלכה”. ואולם במקביל, נוכח בסיפור שדר עקיף, לפיו עלינו להיזהר מניצחונות מזהירים שמנכרים אותנו מעצמנו וממהותנו ואף מרחיקים אותנו מהחברה.

רוצו לקרוא.

לגילאי 4-6.