טלי מתחת לשולחן מאת תמר וייס גבאי

סיפור מושלם ליום המשפחה

כתבה: תמר וייס-גבאי. איירה: זויה צ'רקסקי-נאדי. הוצאת כנרת.

הספר החדש "טלי מתחת לשולחן" מציג תרחיש שגור שכולנו מכירים. כל בני המשפחה מתאספים לארוחה משפחתית אצל הסבים, אבל לטלי יש פנים כעוסות. היא נשארת לעמוד בפינה ואינה מצטרפת לבני המשפחה. טלי כועסת כי בדרך לסבתה הוריה זרזו אותה ולא הרשו לה לעצור בכל שלולית. סבתה מבקשת – "אל תהיי קוצנית כמו קיפודה", אבל טלי רק כועסת יותר. במקום לשבת עם כל בני המשפחה, טלי זוחלת מתחת לשולחן ומתכדררת ככדור. המבוגרים מנסים להוציא אותה מכעסה ומבידודה, אולם הם נכשלים. ביקור מפתיע מתחת לשולחן משנה את כל התמונה: שירה בת דודתה מצטרפת אליה ושתיהן יושבות מתחת לשולחן. בהדרגה הן פושטות את המעיל, וכששירה מבטיחה לטלי ש"קיפודות אמיתיות אוכלות קינוחים לפעמים והן עדיין קיפודות אמיתיות" שתיהן נהנות מתחת לשולחן מעוגה ומגלידה. טלי ושירה שומעות את הילדים המשחקים ומחליטות לצאת ולהצטרף שכן הדבר לא יפגע בקיפודיותן. המשחקים והשמחה מפריעים לסבתא לנוח והיא כועסת, כמו נמרה. טלי מציעה לה – "בואי נהיה נמרות כועסות יחד", וגם החיבוק שהיא מציעה לסבתה, לא פוגע בנמרותן.

הסיפור נותן מקום לכעס הילדי, והדבר חשוב על רקע הציפייה מילדים לשמוח תמיד ועל רקע השיוך של כעסים ומצוקות רגשיות למבוגרים בלבד. האנלוגיה היפה בין טלי הכועסת לסבתא הכועסת ממחישה שכל אדם באשר הוא, ללא קשר לגילו, כועס לפעמים. והתגובה לכעס צריכה לכלול הבנה והושטת יד (להבדיל מעונש. המבוגרים אינם מחילים על טלי סנקציות. הם מאפשרים לה להישאר מתחת לשולחן, וכאשר בסופו של דבר משתנה מצב רוחה, היא מקבלת קינוח). מכאן שהסיפור מעצים ילדים לתמוך בילדים כועסים אחרים, כפי שעושה שירה כשהיא מזהה את המצוקה של טלי, אך גם להיות רגישים כלפי מבוגרים בסביבתם. לאחר ששירה לימדה את טלי כיצד "יורדים מהעץ" אחרי שחווים כעס, טלי מצליחה להכיל את כעסה של סבתה, ולהקל עליו.

נקודה מעניינת היא האיורים הנפלאים. הטקסט אינו מסגיר את העובדה שמדובר במשפחה מעורבת: אם לבנה, אב שחור ושני ילדי שוקולד – טלי ואחיה. הדבר אינו נפוץ בספרות הילדים הישראלית, שאם כבר יש בה דמות שאינה לבנה, הסיפור כולו עוסק בסוגית צבעה. כאן מנרמלים הן את הצבע והן את הגיוון המשפחתי ומשום שהכל טבעי וברור – אין צורך לומר על כך דבר בטקסט. האיורים הם אלו שמראים לילדים שהמשפחה צבעונית ודומה לכל משפחה אחרת. ארוחות משפחתיות, משחקים, כעסים ואהבה גדולה.

לגילאי 4-6

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער