טיפ טיפה אמיץ מאת ניקולה קינר

ספר נפלא שעוסק בפחדים של ילדים ובחברות בין ישויות שונות

"טיפ טיפה אמיץ" מאת ניקולה קינר (הוצאת אגם). תרגום: ראובת ניצן.

"נבי הארנב אהב להישאר בבית. לונה, החברה שלו, אהבה לבלות בחוץ". הסיפור מתאר חברות שנרקמת בין שני הפכים – נבי החששן, שיושב כל הימים בבית, משקה עציצים, סורג, קורא, אופה ומנסה לחוות את העולם החיצוני מבלי לצאת. ולונה, ההרפתקנית, ששוברת את הסטריאוטיפ המיוחס לארנבים ולנשים – ואינה חוששת ממסעות או מחיות גדולות ממנה. לונה מספרת לנבי על מסעותיה ומנסה לפתות אותו בעזיבת הבית וביציאה אל עולם החיצוני אולם נבי מפחד ונשאר ספון בביתו. "לפעמים, נבי, צריך להיות טיפ טיפה אמיץ!" מפצירה בו לונה טרם יציאתה למסע, אבל נבי ממשיך בשלו. לאחר עזיבתה של לונה, נבי מחליט לצאת ולהתפייס עמה. זוהי היציאה הראשונה שלו מהבית והוא אורז מסכת צלילה, פנס, צעיף וקופסת עוגיות.

היציאה אל החוץ שכולל מראות וצלילים חדשים מעוררת בנבי פחד. החיות שמסביבו אינן לועגות לו אלא מספרות לו על אומץ לבה של לונה והוא מחליט להתחקות אחר עקבותיה. לראשונה נבי צולל לתוך הנהר, חמוש במסכת צלילה, ומגלה עולם חדש ומרתק. הוא אף דוהר על איל, והצעיף ששימש אותו להגנה מפני הקור, משמש אותו כעת כמושכות. באמצעות הפנס הוא מאיר את דרכו במערה החשוכה. ולבסוף, כשהוא מבחין בזאב מאיים שעומד לטרוף את לונה, הוא מתחבא ובוכה. אבל תחושת המחויבות והאהבה כלפי לונה מניעות אותו לפעולה. הוא רץ אל עבר הזאב ומציע לו לאכול עוגיות במקום את לונה. הזאב שמח על ההצעה, ואוכל בתיאבון את העוגיות. לונה השמחה שואלת את נבי: "מתי בדיוק הפכת לכזה אמיץ?" והוא עונה שזה קרה בבוקר, כשהוא אפה את העוגיות, והשניים, במקום לחזור הביתה, יוצאים להרפתקה אחרונה.

מדובר בסיפור מרהיב עם איורים עוצרי נשימה. מרענן לראות סיפור שבו הארנב הוא הפחדן והארנבת היא האמיצה. כמו כן מטלות הבית – ניקיון, אפייה וסריגה, משויכות לארנב, בעוד שהדמות הפעלתנית ופורצת הגבולות היא לונה הארנבת. הסיפור שלפנינו חשוב מכמה בחינות: הוא מראה שכל אחד – ילד או ילדה – יכול להיות בעל פחדים ומעצורים. הוא מלמד, כי חברות נרקמת גם בין אנשים שונים האחד מן השני, ושכל אחד מהחברים יוצא נשכר בגין שונותו של האחר. בסופו של דבר אין לפנינו שינוי מהותי בדמותו של נבי, שכן שינויים קיצוניים נתפסים על ידי הקוראים כלא אמינים. הצעת העוגיות יש בה כדי להמשיך את אופיו, התמים, הביתי והלא כוחני של נבי, ודווקא הצעה זו מאפשרת לו להציל את לונה, לאמור – מול ישות אלימה עדיף לנקוט בדרכי שלום. גם זאב, שמייצג את הכוחות האלימים בעולם, רוצה חום, אהבה, ותחושה של ביתיות, ומכאן הצלחתן של העוגיות להבדיל מניסיון לנצחו באמצעים אלימים. בסופו של דבר המרחק בין חששנות לאומץ אינו רב כל כך וזהו שדר מרגיע לאותם ילדים שחוששים מיציאה אל העולם, מטאפורה לכל שינוי או ניסיון שהילד חרד ממנו.

בסוף הסיפור דווקא לונה היא זו שמשתנה ומציעה לנבי לחזור הביתה לאפות עוד עוגיות. במסעה היא לומדת להעריך לא רק את יופיו של העולם החיצוני, אלא גם את יופיו של החום הביתי ואת כוחה של חברות יוצאת דופן.

מומלץ מאוד לגילאי 3-5.

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער