חיים על מאדים מאת ג'ון אייגי'

הוצאת תכלת, תרגום: רוני בק

"הגעתי לכוכב מאדים. עברתי דרך ארוכה מכדור הארץ. הגעתי כדי לגלות כאן חיים". כך נפתחת האלגוריה היפה "חיים על מאדים", שבה הגיבור מגיע בחללית לכוכב מאדים כדי לעשות את מה שמבוגרים לפניו כשלו בו – מציאת חיים. הוא לא נותן לסביבתו לרפות את ידיו. הוא נוסע למרות ש"אף אחד לא מאמין שיש חיים על כוכב מאדים". בהמשך, פניו המחייכות מתחלפות בפנים נוגות ומאוכזבות. הכוכב החשוך והקר מצטייר כנטוש. הוא אינו מבחין ביצור החי שנמצא לצדו מרגע הגעתו. רגע לפני השיבה הביתה הילד מוצא פרח והמסע הופך להצלחה בעיניו.

זהו סיפור שעוסק בחלומות ובראייה. ראשית, הילד חולם למצוא חיים על מאדים ולכן יוצא למסע לבדו במקום מרוחק ולא ידוע. הנמשל הוא הדרך שבה צריך לפסוע כדי להגשים חלומות. דרך חדשה, מרתיעה, לא מוכרת ושונה מהמורגל.

שנית, הילד, בשלב הנוכחי, בעל נקודת ראייה מצומצמת, ולכן הוא מפספס את היצור החי במאדים. הקוראים הצעירים כן רואים אותו, בניגוד לגיבור, שאילו היה מסתכל אחורנית, היה מוצא אותו. הסיפור קורא לילדים להרחיב את ההסתכלות ולהביט מסביבם ומאחוריהם כדי לגלות את הנסתר מהם. היצור רוצה מאוד להתגלות, אולם הגילוי אינו מתרחש והילד חוזר כשהפרח בידו וכשהוא מפספס את התגלית האמיתית.

חשוב לציין שהיצור נשאר בגבולות האיור. הילד, כאמור, לא רואה אותו, וקיים פער בין גודלו של היצור לבין קוטנו של הילד. ובכל זאת, אפילו כשהילד מטפס על היצור וחושב שמדובר בהר, היצור אינו מתקומם ואינו מזיק לו. הוא כמה לקשר עמו. וכאן אנו עדים לפער שבין חיצוניות (מאדים הוא כוכב אפל וקר, והיצור בעל מראה מרתיע) ובין המהות: דווקא בכוכב האפל הילד מגשים את חלומו. דווקא במקום אפל ומרוחק אפשר למצוא רגישות.

לגילאי 0-3.

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער