חיים יקרים, אתם דפוקים. כתב: סקוט בלאגדן. תרגמה: עפרה אביגד. הוצאת הכורסה / ידיעות אחרונות
לא בכל יום נתקלים בספר כמו הרומן חיים יקרים, אתם דפוקים. מדובר בספר שמלווה את הקורא זמן רב לאחר הקריאה, בזכות שילוב נכון בין דמות מרכזית מרתקת, לצורת מסירה ייחודית. ספר שבו הגיבור (שהוא למעשה אנטי-גיבור) מוביל את העלילה באמצעות שפה מרובת-רבדים, הנעה בין הפיוטי לסלנג, בין קטעי פרוזה שירית לבין שפת רחוב רווית קללות, בהתאמה לסתירה המאפיינת את הגיבור – חיצוניות מאיימת המכסה על נפש רגישה של כותב.
זהו סיפורו של קריקט, נער יתום בן שבע עשרה המתגורר בבית יתומים המנוהל על ידי נזירות מאז היה בן שמונה. השנה המתוארת בהווה הסיפורי היא האחרונה לשהותו שם. על קריקט להחליט מה יעשה מרגע שיעזוב את בית היתומים. האם יפנה לקריירת אגרוף, כפי שממליץ לו איש התחזוקה בבית היתומים? האם יבחר בעולם הפשיעה וימכור סמים יחד עם חברו הטוב, או שמא יבחר בדרך השלישית – התאבדות, שקורצת לו כדרך מפלט מצרותיו ומרגש האשמה המלווה אותו בעקבות מות אחיו הקטן בילדותו. נדמה כי למרות ניסיונותיו, לא מצליח קריקט למצוא מנוחה. קטטות עם תלמידים, עימות עם מורים, השעיה אחרונה בטרם סילוק מבית ספר – כל אלו נוטעים בו תחושה שהחיים “דפוקים” וחסרי תכלית.
לא רק שמו של קריקט מציין צרצר, אלא גם מהותו. הכל מודעים לקיומו, שכן מדובר בנער אלים בעל תדמית של בריון, אולם חוץ מהנזירה מרי, אף אחד לא רואה אותו ומפצח את החומה שסביבו; אף אחד לא מודע לסכסוך בין הפנים לחוץ. מכתב שכותב קריקט כמטלה עבור המורה לספרות חושף את הביוגרפיה הכאובה שלו, את פחדיו המוסתרים ומהווה את תחילתו של תהליך החלמה וחזרה אל החיים, תהליך שבו מוותר קריקט על היותו צרצר – נשמע היטב אולם אינו נראה.
בהדרגה אנו עדים להתקלפותו של סטריאוטיפ “הבריון” לטובת המפגש עם דמות עמוקה ומרגשת. קריקט מגן בחירוף נפש על ילדי בית היתומים, סיפוריו לוקחים אותם למחוזות אחרים ונוטעים בהם כוח והבנת ערך עצמם, ותחילתו של קשר רומנטי עם וינונה, בת כיתתו, מאותתת לו, שאולי ישנה גם דרך רביעית בה יפסע בהמשך חייו, מעבר לשלוש אותן שקל.
ניתן להרעיף על הרומן יוצא הדופן הזה כל שבח אפשרי. הוא מותח, רווי הומור, ונדרש לסוגיות חברתיות ונפשיות מורכבות מבלי לוותר על קריאותו. אולם מעבר לכל אלו, זו מערכת היחסים הייחודית בין קריקט, מי שלועג לכל ריטואל דתי ואיבד את האמונה בחיים, לבין הנזירה מרי, מי שמקדישה את חייה לאל, היא שהופכת את הרומן לבלתי נשכח.
