השיר של רוזי. כתבה: תמר ורטה-זהבי. הוצאת ידיעות אחרונות, טל מאי
הנובלה החדשה של תמר ורטה-זהבי, השיר של רוזי, מתאפיינת בשלושה מרכיבים פואטיים: חדשנות, מקצב עלילתי מהיר ודמות יוצאת דופן המשמשת מובילה עלילתית.
החדשנות עולה מתוך הבחירה לכתוב על נושא שאין נפיץ ממנו – יחסי יהודים וערבים בעיר חברון. רוזי, הגיבורה, היא נערה ירושלמית. היא פוגשת את אמונה, נערה שחיה בחברון, ומתוודעת דרכה לאורח החיים בעיר השסועה. במקרה, לאחר שמצאה ארנק ברחוב, היא מתוודעת לסנא, צעירה מוסלמית מחברון, היכרות המאפשרת לה להיכנס לביתו של ה”אחר” ולהתוודע לבעיותיו – אלו החיצוניות שנובעות מהמתיחות עם החיילים ואלו הפנימיות שנובעות מהיותה אשה מוסלמית בחברה פטריארכלית, אשה שבעלה נוהג להכות אותה והיא הופכת לשק אגרוף לחבטותיו, אלו שלא יוכל להפנות לחיילי צה”ל שפולשים לביתו ומשבשים את סדרי חייו. נישואיה של סנא הם תחנה נוספת וטראגית בסיפורה של מי שחלמה להיות זמרת ונאלצת להסוות את עצמה ואת קולה להוציא כמה רגעים גנובים.
המקצב העלילתי מהיר והנובלה נקראת בנשימה אחת. רוזי מתארת בגוף ראשון את קורותיה, כנערה שאוהבת לכתוב שירים, מתויגת כ”אחרת” בסביבתה – הן בקרב בני משפחתה והן בבית ספרה, מאוהבת בבחור צעיר שמתעלל בה נפשית, גוזל את שיריה אולם לא נותן לה את הקרדיט על כתיבתם, וכך נוצר דיוקן מעניין של שלוש נשים צעירות, שכל אחת מהן מנסה לשרוד בסביבה בה היא חשה נרדפת.
מרבית היצירה מתרחשת בחברון, והגעותיה של רוזי לחברון מתבצעות או כשהיא מוותרת על ההליכה לבית הספר, או אחרי הלימודים. כאן מופיע שדר חשוב על הנתק בין בית הספר הישראלי ובין הפוליטיקה הישראלית. אם נערה מבקשת להבין מה מסתתר מאחורי מהדורת החדשות, עליה לנסוע לחברון ולצפות בעצמה בהתרחשויות שכן בבית הספר של רוזי (ובכלל) לא מתקיים שיח פוליטי. בית הספר מצטייר כמקום שבו על רוזי למלא תפקיד, מקום שדוחה את עצמיותה. היא מפנימה צו זה ויודעת כיצד להתנהל כבובה ממוכנת, להשתתף, לסכם, לא להשמיע ביקורת, אולם כאן מתקבלת תמונה של טשטוש זהות הנגרם במודע וזאת כדי לא להצטייר כתלמידה חתרנית. רוזי, שאמה סובלת מבעיות רפואיות קשות, אינה זוכה לאוזן קשבת בבית ספרה, אלא להפך, בית הספר הופך לאתר דכאני, וייתכן והמחברת מנסה לקשור בין חינוך דכאני לתוצריו – חיילים המדכאים עם אחר ואנשים האדישים לסבלו של העם שחי לצדם.
שורה של נסיעות הלוך ושוב מחברון לירושלים, נסיעות שזמנן הפיזי הוא שעה לכל כיוון אולם זמנן הנפשי ארוך עד בלי יכולת לחשבו, ודאי עבור מי שאינו בקי במתרחש במרחב עוין זה, הופכת את היצירה לסיפור שמזמן עבור הגיבורה מסע נפשי עמוק להכרת עצמה ולהכרת החברה בה היא חיה. ההתבוננות בנשים שחיות חיים שונים משלה מיתרגמת לשינוי תפיסתי והתנהגותי, הנתפס כאמין, למרות הזמן הקצר שמתואר בנובלה. לאחר שרוזי מתוודעת לאלימותו של בעלה של סנא, היא מחליטה שלא לתת עוד למיש, הנער בו היא מאוהבת, להתעלל בה. לאחר שהיא צופה ביחסים בין אמונה לאחיה, היא שבה להתעניין באחיה הגדול, ממנו נהגה להתעלם. ה”מראות” שהיא פוגשת במסעה משקפות לה את חייה, ונדמה כי בסופו של המסע היא מעריכה את בני משפחתה ואת הכישרון בו התברכה – כתיבת שירים.
דמותה של רוזי היא דמות מרתקת בשל הניגודים העזים המאפיינים אותה. הבגדים השחורים והתספורת הלא שגרתית, אהבתה לסבתה ולפולחן הניקיון המאפיין את שתיהן, החזות הקשוחה והשיח הבוטה שלה, המונגדים לנפשה הפיוטית ולשיריה. הסביבה ממהרת לתייג אותה כ”משוגעת” ולפנות לפסיכולוגים על מנת להבינה, אולם ה”משוגעת” היא זו שחושפת בפני הקורא את המציאות המשוגעת בה היא חיה. היא זו שרואה את המצב הפוליטי נכוחה, אינה מסתפקת במהדורת החדשות אלא חווה את המאורעות בעיניה שלה, ומוצאת לה נתיב בין הנרטיבים השונים.
תמר ורטה זהבי, שתרמה לספרות הנוער הישראלית ספרים בלתי נשכחים דוגמת סלטה לאחור, שרוטה, מנדלה, האישה ששינתה את אמריקה והחלום של יוסף, מביאה לנו ספר יוצא דופן, ראשון מסוגו, בעל אמירות חברתיות ופוליטיות חשובות. ההצגה המורכבת מלמדת על החשיבה לפיה בני נוער זכאים ואף חייבים להכיר את המרחב בו הם חיים ולבקר את המציאות הקיימת. השיר של רוזי הוא רומן שעוסק באמנית שיוצרת מתוך קושי, סבל ושנאה. התוצר, הוא רומן עוצר נשימה שמחזיר את התכונה החשובה ביותר של בני הנוער לספרות הנוער – ביקורתיות וראייה רעננה.
רומן שעל כל ישראלי לקרוא.
מגיל: 12
