הפחד לדרוס שליח פיצה מאת רותי ויטל-גלעד (קרן הוצאה לאור, 102 עמ’)
נובלת חניכה כתובה היטב המגוללת את סיפורה של עלמה, נערה שאביה נפטר מסרטן. סיפורי חניכה מציגים את גיבורם כאשר הוא נע משלב אחד לשלב אחר, מתקדם, לאחר שהגיע לידיעה מסוימת או עבר מסע פיזי, נפשי או שניהם יחדיו. הנובלה מתארת את עלמה לאחר מותו של אביה, בזמן החופש הגדול. החופשה המיוחלת אמורה להיות תקופה מאושרת שבה היא קיוותה למצוא חבר ועבודה. אולם התכניות משתנות, שכן חברתה הקרובה מיכל מצאה חבר ואילו עלמה נותרת לבדה ונאלצת לבנות מחדש את זהותה כנערה ללא אב, ולמצוא את מקומה החדש במשפחתה החסרה הכוללת את אמה ואותה. היא מתחילה לעבוד בבית קפה הצמוד לבית הקברות בו קבור אביה, כצעד ראשון של החלמה. קשורה אל המת נפשית ופיזית, אולם גם מכירה אנשים חדשים ומסוגלת לשוחח עמם על כאבה. בבית הקפה היא מתוודעת למורכבותו של האובדן – אובדן משפחה בתקופת השואה, אובדן בן בתאונת דרכים ואובדן בן זוג. כל אחד מהנוכחים בבית הקפה נושא עמו את כאב האובדן, ומנתץ את הקלישאה לפי “עם הזמן הכאב דוהה”.
כתיבתה של ויטל-גלעד עשירה בדימויים ובציורים לשוניים, וחלקים מן הסיפור כתובים כפרוזה לירית.
“אחרי שאבא מת, אמא חשבה שכדאי שאתחיל ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית. במיוחד אחרי שהתחלתי להוציא עליה את הכעסים והכאב שלי. ישבתי אצל רונית הפסיכולוגית שותקת וחמוצה, ואחרי כמה פעמים אמרתי לאמא שאני לא הולכת יותר. אמא ניסתה לשכנע אותי שרונית יכולה לעזור לי לפתח כלים להתמודד עם האובדן.
אני שונאת את המילה הזאת, “אובדן”. מילה קרה ומנוכרת למצב שהלב שלך הוא כמו פחמים של קומזיץ, עדיין מעלה עשן כשכולם כבר הלכו הביתה.
עניתי שהכלים היחידים שאני רוצה זה כלי נשק להרוג את הרופאים שנתנו לאבא למות” (עמ’ 47-48).
המעבר בין המשלבים הלשוניים – אלו האופייניים לשפתה העכשווית של מתבגרת לצד אלו האופייניים לקטעי הגות – אמין ומעשיר את הקוראים. במהלך הסיפור משולבים מכתבי אביה של עלמה אותם הוא כותב בימיו האחרונים. מכתבים אלו חושפים פנים אחרים באישיותו של האב ומעודדים את בתו לבחור בחיים ולא בדבקות במת. בחירה זו אינה טומנת בחובה ויתור על האב, אלא להפך – זיכרון יומיומי ורגשי, ולצדו, יציאה מן הקליפה, היכרות עם אנשים ואף יציאה לבילויים כמו יתר בני גילה. עלמה צולחת חופש גדול אותו התחילה כבודדה וכמסוגרת ובסיומו של תהליך החניכה היא חשה שהיא חוזרת לעצמה ואף מסוגלת להתפייס עם אמה לאחר תחושת ריחוק וכעס. יצירה מומלצת הנוגעת בכנות ובאמינות בנושא מות הורה והשפעתו על המתבגר.
מגיל: 12
