הסוד של פלוריאן מאת חוה ניסימוב

הסוד של פלוריאן. כתבה: חוה ניסימוב. איורים: מריאנה רסקין.

טל מאי / ידיעות אחרונות

מה עובר בראשו של ילד פולני שהוריו מביאים לביתו שק, ובמקום מתנה לחג המולד יוצאת ממנו ילדה יהודייה? האם יוכל לשמור על דבר הימצאה בבית בסוד? כיצד ישתנה מהלך חייו לאור הגעתה של הילדה הזרה המסכנת את חייו ואת חיי הוריו? האם הגעתו של זר למשפחה רווית כאב וסודות מן העבר ישנו במשהו את התנהלותה?

הרומן הסוד של פלוריאן מנסה לענות על שאלות אלו ומשרטט ביד אומן את תודעתו של פלוריאן בימי מלחמת העולם השנייה, עת בני משפחתו הסתירו את אווה היהודייה.

כל סיפור שעוסק בתקופת מלחמת העולם השנייה, על זוויותיה השונות, מיד מתויג כ”סיפור שואה” ונשלח למדף ספרי השואה תוך הפיכתו לספר שעניינו הנחלת השואה לילדים ולנוער. הסוד של פלוריאן מסרב לתיוג שכזה, ולא בגלל שהשואה אינה נוכחת בו – היא אכן מהווה חלק חשוב ממנו שכן אווה הילדה מופרדת ממשפחתה ונאלצת לחוות חיים במסתור, לא לראות אור יום ולחיות בפחד מתמיד מפני הלשנה. גם הילדה בה פלוריאן מאוהב, קמילה, מגיעה לכפר מוורשה כיוון שמשפחתה נאלצת לברוח שכן סבה הוא יהודי. הפן היהודי נוכח ברומן אולם הוא מִשני לסוגיות הקיומיות שהרומן עוסק בהן, סוגיות הנעדרות בדרך כלל מרומנים המיועדים לגילאי 9-12.

לפנינו ילד פולני שחי עם הוריו בעוד אחיו הגדול מגויס לצבא ובהמשך נודע כי הוא נפל בשבי. במהלך הרומן מתגלה סוד מעברם של הוריו – מותה של אחותו שלא זכה להכיר, שמתה כתינוקת מדלקת ריאות עוד בטרם נולד. הסוד הזה משפיע על חייו של פלוריאן לא פחות מסוד הסתרתה של אווה שכן מות התינוקת מסביר את יחסיו העכורים עם ההורים, את תחושתו שאביו הוא נוכח-נפקד ושאמו מסוגרת ואינה משתפת אותו בעולמה הפנימי. באופן פרדוקסלי, דווקא אימוצה של אווה מהווה עבור הוריו את השבת הסדר על כנו והשלמתו של החסר הלא מדובר. פלוריאן מתיידד עם אווה בהדרגה, והשניים הופכים לאחים לכל דבר וממלאים באהבתם את החלל העצום שפוערים המלחמה וכן ההורים ביחסם המרוחק לילדם.

במהלך תקופה זו נאלץ פלוריאן לחוות פיצול שלא ברצונו. כלפי חוץ הוא משמיע מימרות אנטישמיות כדי שלא ייחשד בהסתרת יהודייה, ואילו בביתו, הוא משחק עם אווה וקשוב לחרדותיה ולמצוקותיה, רואה דווקא בה מישהי שמסייעת לו להתמודד עם בדידותו.

כך מתקבל רומן רווי סודות ומכאן המקום החשוב של המרתף בביתו של פלוריאן, כסמל מרכזי ביצירה. המרתף הוא המקום בו פלוריאן משחק עם אווה, מקום שבו הם חוזרים להיות ילדים ואוכלים ריבות בהיחבא במציאות מורכבת שבה יש לנהוג בזהירות במזון על מנת שלא ייגמר. המרתף הוא המקום שמוביל למחילה בה תסתתר אווה במקרה שהנאצים יפשטו על הבית וינסו לתפסה. במרתף מטמינה אמו של פלוריאן את בגדיה של אחותו שנפטרה. חשיבתה היא, שעליה להסתיר מפלוריאן את דבר האסון שקרה לה ולהורידו ל”מרתף”, אולם הדברים חוזרים וצפים אל מעל פני השטח עד לגילוים. גם פלוריאן מנסה להיות ילד אחראי שמסוגל לשמור על סודות ועל כן הוא ממעט לפגוש את חבריו. שתיקתו יוצרת עומס על “מרתפו” התודעתי ומיתרגמת לחלומות בלהה שחושפים את המתח בו הוא שרוי. וכל אלו, עולים ממרתפה של הכותבת, חוה ניסימוב, ניצולת שואה שהוסתרה בזמן מלחמת העולם השנייה אצל משפחה פולנית, לה מוקדש הספר – “לזכר משפחת ואלצ’אק שהצילה את חיי”.

המרתף מחליף ביצירה את הדיבור שכן לפנינו רומן של שותקים. האב נמנע מלשוחח עם בנו ורק מביט אל החגורה, תזכורת לאלימות הצפויה לבן אם ימרה את פיו. האם שותקת את כאב אבדן בתה, הבן שותק את כאב היחסים הקשים עם אביו ובהמשך, את כאב הפרידה מחברתו הראשונה אותה אהב, שנאלצה לברוח עם הוריה שוב בגין יהדותם, ואילו אווה שותקת את פחדיה ואת חוסר האונים שהיא חשה. אין אנו מקבלים גישה לתודעתה ולשאלות שוודאי מקננות בה – היכן הוריה? האם תשוב ותתאחד עם אמה? מה יקרה בתום המלחמה? במרתף יכולים פלוריאן ואווה לדבר מעט, לאכול ריבות ולשחק, להתלכלך, לבצע מעשי קונדס, לברוא הרפתקאות ובעיקר – להתנהג כשני אחים ולחזור לילדותם שנגזלה מהם בגין המלחמה.

במכלול יצירתה שבה ניסימוב אל סיפורה הביוגרפי ומעבדת אותו מזוויות שונות. בספרה קלידוסקופ היא צמצמה את המבט כך שהקורא יכול היה לחוש את חוסר הידיעה שחוותה ילדה יהודייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בספרה ילדה משם היא כותבת: “מהיום אני ילדה אחרת, פולנייה. נוצרייה. אסור לי לספר לאיש שאני יהודייה. אימא שלי מלמדת אותי להצטלב כמו שעושים הנוצרים”. התיאור התמים מכסה על מציאות שבה עליה ללבוש ולהשיל זהויות שוב ושוב על מנת לשרוד.

את המסירה בגוף ראשון של הילדה-הניצולה שאפיינה את ספריה הקודמים, מחליפה ניסימוב במסירה בגוף ראשון של הילד-המציל המספר את קורותיו בסיפור הסוד של פלוריאן. ילד שאוּמן להבריח את אווה במקרה שהנאצים קרבים וההורים אינם בביתם. ילד שוויתר על מעמדו החברתי לטובת שמירה על סודה/סודו. זוהי הסטת מבט חשובה ונדירה שמאפשרת לסופרת, ועמה גם לקוראים, להתאחד עם מבטו של מי שהביט באותה תקופה על ה”אחר” ולנסות להתחלף עמו כדי לחוש את כאבו ולהבין את מיקומו. זוהי גם אמירת תודה למציליה של ניסימוב: הפניית הזרקור למשפחת איכרים פולנית שסיכנה את חייה והיוותה אנטיתזה לכפר שמתאפיין באנטישמיות שורשית מעצימה את המעשה ההרואי של בני המשפחה, שאמנם קיבלו כסף בעבור הסתרתה של ילדה יהודייה, אולם היו עלולים לשלם על המעשה בחייהם.

ראוי שילדי ישראל יכירו את פועלם של חסידי אומות עולם ובמקרה של הרומן הסוד של פלוריאן, לא רק פועלם מוצג בפני הקוראים, אלא גם עולמם האנושי, המורכב והקשה, שלראשונה, מואר באור כתיבתה הייחודית של ניסימוב, המפליאה לחדור לנבכי נפשם של ילדים. זוהי יצירה שלא תוכלו להפסיק לקרוא, יצירה – שאין דומַה לה.

לגילאי: 9 ואילך, מומלץ להקראה בהמשכים לתלמידי כיתות ד’

מאת

שי רודין

פרופ' שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער

כתיבת תגובה