הטיגריס שבא לשתות תה מאת ג’ודית קר

הטיגריס שבא לשתות תה מאת ג’ודית קר. תרגמה: אבירמה גולן. הוצאת כנרת

הסיפור ראה אור לראשונה בשנת 1968 והפך מאז לאחד מספרי הילדים המצליחים בכל הזמנים. עלילתו פשוטה לכאורה: סופי ואמה יושבות לשתות תה במטבח. צלצול בדלת קוטע את טקס השתייה והאכילה של הבת והאם. סופי היא שפותחת את הדלת ולא האם. מרגע זה איננו נמצאים עוד בעולם הריאליסטי והמוכר אלא בעולם אחר, והספר הופך לפנטסטי: טיגריס גדול עומד בפתח הדלת ומספר שהוא רעב. האם מזמינה אותו להצטרף. הטיגריס מתיישב ליד השולחן ומאותו הרגע אוכל כל דבר מאכל שיש בבית. כריכים, לחמניות, עוגיות, עוגה, ואף מסיים את החלב והתה. נדמה שלסופי ולאמה כלל לא אכפת מהבולמוס של הטיגריס. הן ממשיכות לתת לו מאכלים וסופי מחבקת אותו ומניחה לו לאכול את תכולת המזווה.

בסיום הארוחה מודה הטיגריס לבת ולאם ועוזב את הדירה.

כשאביה של סופי שב, לא נותר לו מה לאכול. ובמקום ארוחת ערב ביתית, האב לוקח את האם ובתו לבית קפה. וכמובן שלמחרת, אמא וסופי קונות אוכל רב בחנות ולא שוכחות לקנות גם פחית של אוכל לטיגריסים, למקרה שהטיגריס ישוב. אבל הטיגריס – לא שב.

השאלה הנשאלת היא מהו הסיפור שמנסה האלגוריה הנפלאה הזאת לספר לנו. תשובה טמונה בביוגרפיה של היוצרת ג’ודית קר, ילידת ברלין, שעזבה את ברלין עם הוריה בשנת 1933 כיוון שהאב התנגד לנאציזם ונכלל ברשימות החיסול של הנאצים. הפרשנות הקלאסית היא שהטיגריס מייצג את הנאצים, אולם זוהי פרשנות שגויה לדעתי. בחינת הטקסט והאיורים מובילה למשמעות הפוכה. הטיגריס הוא דווקא ה”אחר”. יהודי, או כל אדם שהשלטון מייצר הסתה נגדו וזורע כלפיו שנאה. אותה דה-הומניזציה שעושים ל”אחר” גורמת לאנשים לחשוב שהוא מסוכן כטיגריס, אולם בפועל, מדובר בנפש עדינה שבסך הכול באה לאכול וכמהה למעט חום ומשפחתיות. הנדיבות של הבת ושל האם היא המרכז של הסיפור. הן פותחות את ביתן, את המטבח, ואף מקוות שהטיגריס ישוב. אולם הטיגריס אינו שב למדינה שהרעיבה אותו. הבית בסיפור היווה תחנה בדרך. ומכאן שבאמצעות הסיפור משרישה קר את ערך הנדיבות ומראה שגם כאשר מציירים דמות מסוימת כמאיימת וכמסוכנת, לפעמים, כל מה שאותה דמות רוצה, זו חתיכת עוגה וחיבוק. החיבוק שמעניקה סופי לטיגריס הוא שמצביע על כך שהיא מבינה שהרעב של הטיגריס כלל לא מאיים עליה (להבדיל מדמות הזאת ב”כיפה אדומה”). להפך. הכוח נמצא בידיים שלה והיא מנצלת אותו כדי לעזור לטיגריס ולהבטיח את הישארותו בחיים. וכמה יפה לראות שגם נדיבות עוברת בתורשה. כי להורים נדיבים נולדה בת נדיבה והומנית.

תרגום נהדר של אבירמה גולן, מומלץ לכל אדם שלב פועם בו, ולילדים מגיל שלוש ועד גיל חמש.

מאת

שי רודין

פרופ' שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער

כתיבת תגובה