החיים על פי דוני מאת רוסה לגרקרנץ

החיים על פי דוני. כתבה: רוסה לגרקרנץ. איורים: אוה אריקסון. תרגום: דנה כספי. 

הוצאת ידיעות אחרונות / טל מאי

פעם בחיים ייצא לכם ולילדים שלכם לקרוא סדרת ספרים שתקבל חדר נפרד בלבכם. החיים על פי דוני הוא הספר הרביעי בסדרה העוקבת אחר חייה של דוני, ילדה שבדית יתומה מאם, שחיה עם אביה, ויש לה חברה אחת בת גילה – אלה-פרידה – חברת נפש שמסייעת לה לא אחת להדגיש את קווי האושר שבחייה. אם נהוג לחשוב שסדרות ספרותיות נכתבות למטרות רווח ושספריהן משחזרים האחד את השני – הרי שזו טעות שאין גדולה ממנה. כי החיים על פי דוני הוא הטוב שבסדרה יוצאת דופן זו, ספר נדיר ביופיו ובחכמתו.

הסיפור מיועד לילדים בכיתות א’-ג’, אולם למרות שקהל הקוראים צעיר למדי, הנושאים שעולים בספר מורכבים וכך מתקבלת יצירה רגישה, מטלטלת ובעיקר מעודדת חשיבה חדשה של מבוגרים על ילדים ושל ילדים על מבוגרים. למרות קוצרה של היצירה היא מצליחה להעמיק בתחומים רבים.

בתחום הרגשי היא נדרשת למושגים מורכבים כמו געגועים של ילד להורה (בשעת ביקור אצל חברה), שהם געגועים פתירים, וגעגועים של ילד יתום להורה שלא ישוב עוד. היא מציגה את דוני כשהיא חרדה לאביה ומתקשה להירדם בלילה, אולם מראה את הפכפכותם של רגשות ואת היכולת של סביבה תומכת לשנות את האופן שבו ילד מרגיש. כמו כן הסיפור מראה כיצד ילדים שונים מפגינים או לא מפגינים רגשות. דוני היא ילדה סגורה ומאופקת. אלה פרידה לעומתה מוחצנת ומביעה את רגשותיה באופן קולני ונחרץ.

בתחום החברתי קשה לחשוב על יצירה שמציגה חברות כה יפה בין ילדים כמו החיים על פי דוני. זוהי חברות שממשיכה להתנהל למרות שהשתיים גרות במקומות מרוחקים זה מזה. היא מושתתת על נאמנות, על הכרות מעמיקה עם אופייה של האחרת, על זיהוי רגשות שהחבֵרה אינה מספרת עליהם באופן ישיר ועל ניסיון של כל אחת לשמח את חברתה ולשמש לה אוזן קשבת ומגן. הדיאלוג בין השתיים הוא אחד היפים שמופיעים בספרות הילדים:

“אני רוצה להיות כל עולמו של מישהו!” הסבירה. “את מבינה אלה-פרידה?”

אבל את באמת כל עולמו של מישהו!” השיבה אלה-פרידה. “את כל עולמי. תכתבי את זה בספר שלך! אני כל עולמה של אלה-פרידה, זה מה שיהיה כתוב בו!” (עמ’ 92).

החברות בין השתיים מוצגת על רצף החיים של כל אחת מהילדות. אלה-פרידה אמורה להתאמן בנגינה בכינור, אולם היא אינה רוצה שדוני תישאר לבדה, אז היא מוצאת פתרון יצירתי ומתאמנת בעוד השתיים רוחצות בים. הסופרת מציגה את עולם הילדים כמקביל לעולם המבוגרים אולם אין לפנינו דמות-בילבי שחיה מחוץ לסדר המקובל. לשתיים סדר יום קבוע, הן צריכות לסדר אחריהן וברור להן שלא תמיד ההורים מבינים אותן ועם זאת, הן אינן מתמרדות באופן נחרץ וב”תמורה”, הוריהן קשובים אליהן ומשלימים עם העובדה שלא תמיד ילדים והורים מעוניינים לפעול באותה הדרך. דוגמה משעשעת היא “עבודת הקיץ” של דוני ואלה-פרידה. השתיים “מתעשרות” כשהן מוכרות לתיירים קפה ולחמניות, אולם מי שעומדת מאחורי ה”התעשרות”, היא האם שנאלצת לאפות מדי יום. מכאן כי לפנינו הורים שמחנכים את ילדיהם אולם גם מתחשבים ברצונותיו העצמאיים של הילד ובשאיפתם של ילדים להצטייר בעיני סביבתם כבוגרים.

דוני ואלה-פרידה מוצגות בסדרה כילדות עצמאיות, חכמות, מקוריות, ולכל אחת מהן תווי היכר משלה. האיורים הנפלאים מסייעים להבין, דרך הבעות פנים משתנות, את רגשותיהן שנעים בין שמחה, חשש, כעס ולמרות שהיצירה שבדית, אין לפנינו “ילדי פרסומת” אלא ילדים אמתיים, כך שזוהי הצגה המעוררת הזדהות ומונעת תחושת דימוי עצמי נמוך מצד הקוראים.

בשנים האחרונות שואפת ספרות הילדים לחשוף את הילד לסוגים שונים של משפחות. זוהי נקודה חשובה בהחיים של על פי דוני. כיוון שכאמור, דוני היא יתומה מאם וחיה עם אביה (או עם סבה וסבתה כשהאב מעורב בתאונת דרכים). אמה של אלה-פרידה חיה עם אולף, שאלה-פרידה מכנה אותו אוף, אות למורת רוחה מאביה החורג. סונטה, בן דודה של דוני חי עם אמו. התפיסה לפיה כל ילד חי עם אבא, אמא, אחים וכלב, נשברת בסיפור, שמציג מודלים שונים של משפחות, ואלו מופיעים ברקע הדברים ולא במרכזם, ועדיין, חשובים עבור ילדים באשר הם, בעידן בו משפחות קלאסיות מהוות חלק מכלל המשפחות בהן ילדים חיים. ההבנה שמשפחות מורכבות מדגמים שונים ולא כולן זהות, ועל הילד להסתגל לשינויים, כפי שדוני צריכה להסתגל לחברתו החדשה של אביה, מלווה את הסיפור ברגישות ומראה הן את הקושי של ההורה והן את הקושי של הילד. הריב בין סבתה של דוני לאביה באשר להבאת לוני, חברתו החדשה, לאי בו דוני שוהה, מאפשר לקוראים להבין שגם המבוגרים עצמם שרויים בלבטים. אפיזודה חשובה זו היא חלק מהאידיאולוגיה של הכותבת – שלא לצנזר את מורכבות החיים מילדים ולא להציג הורים שאין להם קיום מלבד הקיום ההורי.

ובדומה לכל הספרים בסדרה, מוטיב האושר מלווה ספר זה והאושר מוצג בו כדבר ששואפים אליו, אולם הוא חלק מסוים של החיים, שכוללים גם עצב, דמעות, פחדים וחששות.

 

חובה לקרוא! (ולא יזיק להעניק את פרס ישראל לתרגום למתרגמת המוכשרת דנה כספי, ויפה שעה אחת קודם)

לגילאי: 6 ועד 120.

 

מאת

שי רודין

פרופ' שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער

כתיבת תגובה