הארנב הקשיב. כתבה ואיירה: קורי דורפלד. תרגמה: גליה אלוני-דגן. הוצאת תכלת.
טיילור החליט לבנות משהו חדש ומיוחד. ולמרות שהוא גאה בעצמו – על ההחלטה ועל המבנה שבנה, הכל מתרסק. מכאן מתחילה העלילה הקצרה והמורכבת של הסיפור. טיילור נאלץ להתמודד עם כישלון לא צפוי. חבריו בעלי החיים מגיעים לעודד אותו ולהציע לו שלל פתרונות. לדבר על זה, לכעוס, להיזכר במה שבנה ולשחזר אותו במדויק, לצחוק על מה שקרה, להעמיד פנים שזה לא קרה, לברוח או להרוס למישהו אחר. טיילור אינו מעוניין בהצעות השונות ונותר לבדו.
הוא לובש את אותה הפיג’מה לכל אורך הסיפור, להדגמת ההתכנסות שלו בעצמו וההישארות בבית לנוכח המצוקה הנפשית שלו. רק הארנב מתקרב לטיילור ולא מדבר. רק הארנב מקשיב ולא מנדב דרכי פעולה עם המשבר. וכשמישהו מגיע להקשיב ואינו מנסה לחנך, טיילור מוכן לדבר. הוא מספר לארנב, מרשה לעצמו להפסיק לשתוק ומתחיל לכעוס, והארנב נשאר לצדו, בלי לדבר, עד לרגע שבו כוחותיו של טיילור חוזרים והוא מוכן לבנות שוב משהו חדש.
כמובן שהמגדל הוא מטאפורה לכל ניסיון לעשות דבר מה, לכל יוזמה שמתכננים או לכל החלטה שמקבלים (החל מתהליך הגמילה שמלווה בהצלחות ובכישלונות וכלה בניסיונות שונים לבנות, לצייר או להרכיב). וכשהמגדל מתפרק, באופן לא צפוי, רגשות שונים מציפים את האדם – מרצון שלא לקבל אחריות ועד רצון לפגוע בהצלחתו של האחר. ומעבר לקושי של טיילור שמתחלף בהחלטה לנסות שוב, אנו פוגשים בסיפור מודלים שונים של חברות. ישנם חברים שמעודדים בשעת צרה, ישנם חברים שכועסים את כעס חברם מתוך הזדהות מלאה. אחרים מייעצים עצות הרסניות, ורק החברים האמתיים – נשארים לאורך כל המשבר, לא עוזבים, מקשיבים, ואין סיוע טוב יותר מהקשבה.
לגילאי שנתיים וחצי ועד 120
