ארי ודנטה מגלים את סודות היקום

ארי ודנטה מגלים את סודות היקום מאת בנג’מין אלירה סאיינז. תרגום: מאירה פירון. טל מאי/ידיעות אחרונות.

אם סוקרים את ספרות הנוער האמריקנית של שני העשורים האחרונים, מגלים זהות מטרידה בין היצירות השונות. מרביתן, מוהלות שלוש תמות חוזרות אל תוך העלילה: אלימות, גיבוש זהות ומוות, וכמו כן, נכתבות כ”ספרות בעיה” המציגה נער או נערה החווים משבר וצולחים אותו לאחר תקופה קשה. דוגמאות בולטות (ומוצלחות) שאף תורגמו לעברית הן הרומנים היינו שקרנים, אחרי אייריס, דברי, חיים יקרים אתם דפוקים, 13 סיבות וירח שבור. ועם זאת, הדבקות התמטית מובילה לשאלה מהותית: האם בני נוער נפגשים רק עם בעיות הקשורות להבניית זהותם האישית, ומתמודדים עם אלימות ועם מוות, וכאן הכוונה למחשבות על התאבדות כמו גם למוות של קרובים – הורים, אחים וחברים. נדמה שספרות נוער מבקשת ליצור האחדה מטרידה בין בני נוער וחוויותיהם, ייצוג שאינו נאמן בהכרח למציאות, אולם הפך לשגור בספרות הנוער המייצרת דימוי חוזר של בן הנוער ובעיותיו, ומגבילה את עצמה למנעד מצומצם של “בעיות” כמו גם לייצוג חלקי של תודעתם של בני הנוער. בן הנוער האמריקני מוצג כבעל צבע עור לבן, חי במשפחה בורגנית או עשירה במיוחד, הטרוסקסואל. והסיפור מציג אותו כ”אחר”, למרות ש”אחרות” זו אינה מהותית, על פי רוב. ומכאן, כי הדרך לפתרון “בעיותיה” של הדמות קלה, והסיגור טומן בחובו סוף טוב בו הדמות משתחררת מעול כאביה.

הרומן ארי ודנטה מגלים את סודות היקום אמנם עושה שימוש נרחב בשלוש התמות הללו, אולם יוצר הפרדה ברורה בינן, לבין שתי תמות-העל המלוות אותו מתחילתו ועד סופו – חברות ואהבה.

גיבור הרומן הוא ארי, בן להורים היספנים, נער בודד שעמל להרחיק ממנו את הסובבים. הרומן עוקב אחר שנתיים בחייו, בין גיל חמש עשרה לגיל שבע עשרה. סוד משפחתי טורד את נפשו ולמראית עין מאייש רק את עולם התת-מודע שלו, שכן הוא סובל מסיוטים רבים בזמן שהוא ישן. אולם בהדרגה, מתבהר לקוראים (ולדמות), שארי חי בצל כליאתו של אחיו הגדול. בעוד האח הגדול כלוא ומבודד לאור שורה של מעשי פשיעה שביצע, האח הקטן גוזר על עצמו נידוי והופך את חייו לכאלו המתקיימים בתוך כלא סימבולי. בהיעדר קשר בין האח הכלוא לאח החופשי, השעתוק הוא האמצעי היחיד של ארי להתקרב אל אחיו, עמו אין הוא מנהל קשר מגיל ארבע, זמן הכליאה. הורי של ארי אינם משוחחים עמו על אחיו, מוחקים לחלוטין את זיכרונו, ולכן הוא מנסה למצוא את התשובות בתוך עצמו, וכושל בכך. כמו כן הוא חי בצל האיום להפוך לאחיו, ומכאן שהוא מסגל לעצמו אורח חיים סגפני, מנותק מהחברה הסובבת וכן ממאפיינים של בני נוער, ולדוגמה, אין הוא צופה בטלוויזיה, והדבר ממחיש את הנתק התקשורתי בינו לבין תרבות בני גילו.

ההלקאה העצמית של ארי מפסיקה כאשר הוא פוגש את דנטה. נער פיוטי שלכאורה מהווה מעין היפוך לאופיו ולדרך חייו – נער צחקן, בקי באמנות, אקסצנטרי ודברן. במשך שנתיים השניים מנהלים קשר חברי הדוק, ולמעשה, כל אחד מהם הוא חברו היחיד של משנהו. בעוד ארי מבודד את עצמו לאור כליאתו של אחיו והחיים בצל הבושה, דנטה מבודד את עצמו מהכלל לאור נטייתו המינית. לכאורה, במערכת היחסים של השניים ארי מאייש את תפקיד המציל ואילו דנטה מוצל על ידו שוב ושוב. ועם זאת, ההצלה הינה הדדית. ארי מציל את חייו של דנטה בעוד דנטה מציל את חיי הרגש של ארי. הוא מצילו מידיהן של הבדידות והשתיקה, מגורל של חיים ללא אוזן קשבת וללא אהבה. המוות אורב לא אחת בפינה. כאשר דנטה מנסה להציל ציפורים מירי ילדים, אשפוזו של ארי לאחר שנדרס על ידי מכונית, כשדנטה מנסה להציל ציפור פצועה המצויה על הכביש, וכאשר דנטה מותקף על ידי נערים אחרים ואינו בורח אלא עומד ומוכה על ידם עד לאשפוזו. מאחורי כל תקרית עלילתית כזו מסתתרות אפשרויות שונות. האם מטרתו של הסופר לייצג את האלימות שמופנית נגד מי שמתנהג אחרת? את קיומה השביר של הישות החתרנית המשול לקיומן של ציפורים החומקות מציידים? או שמא הבחירה להיות מוכה ולא לברוח חושפת יצר התאבדותי לטנטי? שאיפה לקבל עונש על רקע הנטייה האחרת. אלו אינם דברים שהטקסט מעניק עליהם תשובות חד-משמעיות ומכאן גדולתו. העמעום בכל הנוגע לפסיכולוגיה של הדמויות וההתעכבות על דיאלוגים, משהים את ההתרשמות המידית מהדמויות, והופכים את מלאכת הקריאה למורכבת ולרב-גונית.

זהות, מוות, ואלימות נשזרות זו בזו בסיפור שקשה להניחו ולו לרגע מתחילת הקריאה בו. אין מדובר בסיפור מותח, כי אם בסיפור הכתוב ומתורגם היטב שעניינו מערכות יחסים ולא רק נפשו של המתבגר. העובדה כי סאיינז הוא סופר ומשורר מהדהדת לכל אורך היצירה, שבחלקים שונים שלה הופכת לפרוזה לירית רגישה ומתאפיינת בדיוק ובתמצות השמורים לשירים. הגיבורים, בנים להורים היספנים, חיים בתקופה מכרעת בכל הנוגע לעיצוב זהותם – זהות אתנית, ערכית ומינית. האלימות מלווה אותם בין אם מדובר באחיו האלים של ארי, ובין באלימותו המופנית כלפי אלו המפגינים אלימות כנגד דנטה. המוות, כאמור, גם כן מאיים על שניהם במקומות שונים ברומן אולם תפקידו אינו דרמטי אלא מתרכז בהדגשת יופיין של החברות הנדירה והאהבה חסרת הגבולות.

לעתים, ספרות נוער מציגה את “נער השוליים” ה”אחר” כאשר “אחרותו” נפתרת ככל שמתקדמת עלילת הסיפור. הרומן, בצעד מרתק, מתמקד הן בחברותם של ארי ודנטה, והן ביחסיהם עם הוריהם. שני זוגות ההורים אוהבים את ילדיהם, מפגינים קשב ורגישות מעוררי השתאות, והצגת היחסים ההרמוניים, יש בה כדי לשבור את תבנית ה”אנחנו” מול “ההם” הנוכחת בספרות הנוער ומרדדת את מערכות היחסים של הורים וילדיהם המתבגרים, משל התבגרות כוללת בהכרח ראייה בהורה כאויב וצורך להשתחרר ממנו על מנת לסגל ‘עצמי’ מגובש. דווקא ההורים ברומן הם המלווים את שני הגיבורים בתהליך גיבוש הזהות, ומעניין לראות כי לשתי הדמויות כמעט ואין קשרים עם בני נוער אחרים. אהבת הילדים את הוריהם מלווה את הרומן מתחילתו, וכמו כן התפיסה, כי האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו נוכחת בו מתוך אמירה ברורה לפיה דמות ההורים – דפוסי התקשורת, תחומי העניין ואף המשקעים – משפיעה על הנער ונותרת דומיננטית בתקופת הנערות אף יותר מאשר בתקופות אחרות.

בסופו של הרומן, כאשר ארי ודנטה מגבשים את זהותם, שורדים את האלימות שהופיעה פעמים שונות בחייהם ומודעים לכך שהמוות נוכח בחיים אולם יש להכיר בקיומו ובכל זאת לחיות את מלאותם, נזנחות לחלוטין שלוש התמות הללו, ומוארת החברות הגדולה המולידה אהבה. אם הורגלנו בעלילה הכוללת חיזור המוביל לקשר רומנטי בין בני הנעורים, ארי ודנטה מלמדים את הקוראים כי חברות היא המצע הטוב ביותר לאהבה ולזוגיות.

הרומן זכה בפרסים בינלאומיים רבים, ובצדק, אולם מרבית הביקורות שנכתבו עליו בארצות הברית מצניעות את העובדה שמדובר ברומן קווירי, כפי הנראה מתוך חשש לפגיעה במכירות, או ברגשותיהם של חוגים שמרניים שחשים כי תמות קוויריות אינן יאות לבני הנעורים וממהרים לפרסם מדי שנה רשימה של ספרים מוקצים. בחירתה של הוצאת “טל-מאי” לתרגם את הרומן ולהוציאו לאור, בהיעדר ספרות מקור העוסקת באהבה חד מינית, ראויה להערכה. כאן המקום לחדד, כי אין לפנינו “רומן נישה” כי אם סיפור בנוי היטב העוסק בחומרים מהם עשויה אהבה באשר היא – אהבת הורים לילדיהם, אהבה בין אחים, אהבה בין חברים, אהבת האמנות, ואהבה בין בני זוג. זוהי יצירה שתיטיב עם כלל קוראיה – בני נוער ומבוגרים כאחד.