אמיליה והכובע מאת איריס ארגמן

איורים: אביאל בסיל. הוצאת כנפיים וכתר.

איריס ארגמן אוהבת לתת את נקודת התצפית בסיפור לדמות חיצונית, מוזרה ושונה, שדרך עיניה ניתן להסתכל מחדש על החברה ועל החיים בכלל, ולחוות אותם אחרת מן המקובל. פעם זה דובי, פעם מכשפה, והפעם – אמיליה.

מיהי אמיליה? הטקסט לא מספר. כובע אדום שמגיח אל חייה בהפתעה גורם לה לא להפסיק לחשוב. מה לעשות איתו? להיות פרקטית ולהניח בתוכו גרביים או פירות? לחשוב על אסתטיקה ולתלות אותו בסלון? וכאן גם טמון רמז דק לגבי האפשרויות שניצבות בפני נשים בעולם הזה: או לעסוק במזון – ולהאכיל, או לעסוק באסתטיקה – ליפות את הבית. אמיליה דוחה את שתי האפשרויות. היא בוחרת לצאת מהבית, לפתוח חנות כובעים, לשפץ את החנות בעצמה, לצבוע ולסדר, לתפור, ליצור, לתקן. אבל היא אינה מסתפקת בפן האסתטי. כי הכובעים שהיא יוצרת הם בהלימה לסודות שהלקוחות מספרים לה. כל סוד מניב כובע מתאים.

בתחילה, אין דורש לכובעיה. בעולם שלא נח לרגע, מי ירצה כובע שהוא פריט ששייך לעבר. אבל דווקא ילדה, שמייצגת את ה"דור החדש", את העתיד, את הקידמה, בוחרת בכובע מעוטר פרפרים ולא בשמלה שאמה מנסה "לשדך" לה. ואחריה, עולה ועולה מניין הלקוחות, והאנשים כולם מתהדרים בכובעים, ולא פחות חשוב מכך – בחיוכים.

אמיליה חיה עם כלבתה לולו. בקריאה ראשונה היא מצטיירת כילדה בוגרת שמגשימה חלום ופותחת חנות כובעים. אולם קריאות נוספות של הסיפור משנות את התמונה ואת ההבנה. אמיליה יודעת קרוא וכתוב, כלומר אינה ילדה קטנה. בתחילה, היא מסתפקת בלצייר ציורים בביתה או לצאת לטייל עם כלבתה. בהמשך, היא פותחת חנות כובעים ומשפצת אותה בעצמה, והרי לשם כך צריך להיות אדם בוגר. באופן מפתיע אמיליה לא מדברת לכל אורך הסיפור. היא רק מתבוננת בסביבתה, מקשיבה ויוצרת. אמיליה היא ״אחרת״ – בחשיבתה ובהתנהגותה. ״אחרותה״ גורמת לה להבין שסביבתה הפרגמטית צריכה צבע, פרפרים וחלומות. רק איור אחד של אביאל בסיל המוכשר, שמתאר אותה סגורה בחנותה ומביטה באנשים ברחוב מבעד לזכוכית, רומז על שונותה של מי שחיה בעולם קצת אחר. עולם משלה, ספקטרום משלה. וכאן טמונה הגאוניות בסיפור. אמיליה היא שמראה את האור לחברה והיא שממלאה חסר חברתי. לא להפך. לא עושים לה טובה, לא מקבלים״ אותה, פשוט נסחפים אחרי החזון שלה, אחרי השאיפה שלה לומר לאנשים – האטו לרגע, חשבו על חלומותיכם, וצאו להגשימם. וכשהכובע מחליט לעוף למקום אחר, אמיליה נותנת לו לעוף, כדי שישמח ילד אחר ויעזור לו להגשים את חלומותיו, כפי שעזר לה.

יצירה מפעימה, משמחת וחכמה, של יוצרת אחרת ונדירה. מתאימה לגילאי שנתיים ועד 120.

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער