אלכסנדר הקטן והסוס הגדול. כתבה ואיירה: פנלופה ז’וסן. תרגמה: נעמי בן-גור. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
“אלכסנדר הקטן והסוס הגדול” הוא ספר נפלא שמזמין קריאות שונות. מעשה בבוקפלוס, סוס גדול וחזק, ובה בעת פחדן, שחושש מהצל שלו ולכן הוא מתפרע. אלכסנדר הקטן, שלימים יהפוך לאלכסנדר מוקדון השליט הידוע, מבין זאת וזוכה לתהילה בְמקום שבו נכשלו כל ה”גדולים”. בקריאה ראשונה הילדים נחשפים לכך שגם גרגר קטן יכול, והילד, שמודע היטב לעולם הפחדים, מבין טוב יותר את חששותיו של הסוס שחושב שהצל שלו הוא מפלצת. בקריאה זו מובהר כי ניתן להתמודד עם פחדים מעכבים כיוון שלעתים מה שנראה כמו מפלצת איומה הוא בסך הכול צל. הבחירה להוביל את הסוס כשהצל בגבו היא פתרון יצירתי להתמודדות עם מכשול – שינוי זווית הראייה וההליכה.
אולם קיימת עוד קריאה העוסקת דווקא באלכסנדר ולא בסוס הגדול. זוהי קריאה שמתאימה יותר לסיפור המיתי שלפנינו כיוון שסיפורי המיתולוגיה סופרו בעת העתיקה בחבל ארץ זה על מנת לעודד ילדים להפוך לאזרחים פעילים, ישרים ומוסריים השותפים בניהול המדינה. אלכסנדר עושה את הצעד הראשון שלו לקראת עולם המבוגרים ולקראת הפיכתו למנהיג בעל שם. “כולם קוראים לו ‘קטן’ וזה מרגיז אותו מאוד”, נכתב. אלכסנדר משכנע את אביו להרשות לו להתקרב לסוס, וכאשר הוא קרב הוא אומר לו “בקול רך: בוקפלוס, אתה כבר לא צריך לפחד. איתי אתה יכול להרגיש בטוח”. מילות ההרגעה, וההליכה כשהצל מאחוריהם, משכנעות את הסוס בחוזקו של הילד. זהו אינו חוזק פיזי אלא חוזק רגשי ואינטלקטואלי. להבין את החששות של האחר, לגלות אמפתיה ולסייע לו. ברגע זה אלכסנדר הקטן הופך להיות אדם בזכות עצמו ומוכיח את כשירותו להנהיג את עמו. במיתולוגיה היהודית קיים הסיפור על משה והגדי שמציג תפיסה דומה: מי שמסוגל לדאוג לחלש ביותר בעדר, יוכל להנהיג את העם. מעניין לראות כי האיור ממשיך את המגמה, ובעוד הטקסט מציין ‘ועכשיו, קדימה, דהר!’ פקד אלכסנדר והידק את עקביו” האיור מציג את אלכסנדר מתרפק באהבה על הסוס, שכן הדרך להשיג ציות מן המונהגים אינה תוך שימוש בכוח או בסמכות שניתנה למנהיג מתוקף תפקידו, אלא מתוך רגישות, אכפתיות והפגנת אהבה. וכך השניים מאחדים כוחות ויוכלו להגשים כל חלום.
ספר מצוין, תרגום נהדר.
מומלץ לגילאי: 3-5