אוי לא, ג’ורג’! כתב ואייר: כריס הוטון. תרגום: יעל מולצ’דסקי. הוצאת כנרת.
“אדם נעשה חופשי לא באמצעות סיפוקה של התשוקה, אלא על ידי התגברות עליה. כי מיהו האדם החופשי? זה שכובש את יצרו”.
קביעה זו של אפיקטטוּס מובאת כמוטו לסיפור הילדים אוי לא, ג’ורג’!, הבא לבחון אותה באופן אלגורי כאשר הוא מציג בפנינו את הכלב ג’ורג’ שנשאר לבדו בבית, ומנסה להתמודד עם יצריו כיוון שהבטיח להתנהג יפה, אולם אינו מצליח להתגבר על ה”פיתויים” השונים. הוא אוכל את העוגה שנותרה על השיש, מפחיד את החתול, חופר באדמה והופך את הבית כולו.
“אמרתי שאתנהג יפה, חושב ג’ורג’,
קיוויתי שאתנהג יפה,
אבל לא הצלחתי”.
ג’ורג’ מצטער על מעשיו ונותן להאריס את הצעצוע האהוב עליו. כך הוא מנסה להעניש את עצמו על אי שליטתו ביצר, ועל חוסר יכולתו לבצע את מה שהבטיח לעשות, אולם האריס נוקט בשיטה הפוכה. במקום עונש הוא מציע לג’ורג’ לצאת ביחד לטיול. בטיול, נפגש ג’ורג’ שוב עם כל אותם “פיתויים”, אולם הפעם, מודע לתחושה הקשה שמתעוררת בו אחרי שלא התגבר על היצר, הוא אינו אוכל את העוגה, פוסח על האדמה ואף לא מנסה לרדוף אחרי החתול.
וכך לפנינו כמה שדרים חשובים, המועברים בפשטות ותוך שימוש בהומור, שכן הספר מיועד לגילאי שנתיים וחצי עד ארבע ועושה שימוש רב באיורים המחליפים לעתים את הטקסט: קשה לחולל שינויים התנהגותיים וללמוד את הקודים החברתיים, אולם בסיועו של האריס, המייצג כאן או את עולם המבוגרים, או חבר שכבר עבר את תהליך ההפנמה, ג’ורג’ מצליח להפנים את הקודים ולהתנהל לאורם. סופו של הסיפור מלמד, כי אין לפנינו טקסט דידקטי שכן ג’ורג’ לא באמת משתנה. “פיתויים” חדשים כל הזמן ניצבים בדרכו והסוף הפתוח מלמד כי אין לדעת כיצד יפעל בעתיד. שכן שינוי הוא תהליך ארוך, המורכב מהצלחות ומכישלונות, אולם לזכותו של ג’ורג’ ייאמר, שהוא ניחן לא רק ברצון להשתנות ולהתבגר, אלא גם בשותף טוב לדרך, שמלווה אותו בדרך הפיזית והנפשית של הגדילה. מעבר להבנה ששינויים התנהגותיים הם הדרגתיים, גם הסליחה נוכחת בטקסט. הצורך לבקש סליחה מאדם אהוב שפגעת בו (ג’ורג’ אוכל את כל העוגה ומפגין חוסר התחשבות) ומנגד, החשיבות הטמונה בלסלוח לאדם אהוב ולקבל את חולשותיו.
ספר מקסים המיועד לגילאי שנתיים עד ארבע.
