ספר יכול להצחיק ולרגש בה בעת? מסתבר שכן. “אביגיל האדירה” מאת בריאן ביגס (“הוצאת ידיעות ספרים”) הוא ספר שמתאר אבא ובת. זה כשלעצמו די נדיר, שכן מרבית הספרים עוסקים או בילד ואמו או בילד ובהוריו, כשברורה ההייררכיה – האם היא ההורה העיקרי, והאב הוא ההורה המשני (שעוזר לה). לדעתי, ב2022, הגיע הזמן שספרות הילדים תכיר בעובדה שאבות מתפקדים כאבות ולא כסו שפים. כמו אבא של אביגיל. וזה לא “סתם” אבא. הוא אבא נוראי: היא רוצה לטפס על העץ ו”להציל” חתול. הוא חושש שמא תיפול. היא רוצה להציל את העולם, והוא קורא לה למקלחת. ההומור עולה מהפער שבין עולם הדימיון הילדי ובין הסדר שמייצג האב, בין משחק חופשי, ובין תכתיבי הזמן. אביגיל נחושה להוכיח לאביה שהיא לא סתם ילדה רגילה אלא סופר-ילדה בתחפושת של ילדה רגילה. והיא עושה זאת. כשהיא בחדרה, היא מדמיינת כיצד אביה נחטף, וכיצד, למרות שלפעמים הוא דאגן ומפריע לה במשחקיה, היא מצילה אותו.הסיפור מאפשר לילדים לצלול לתוך פנטזיה ילדית של היפוך – הילדים הופכים לחזקים ואילו המבוגרים נהיים אלו שזקוקים להצלה. בסיום, אביה של אביגיל מכין לה את ארוחת הערב, ולובש את חולצת העל שלה, עם האות א’, כדי להראות לה, שעבורו, היא לא “סתם” ילדה אלא גיבורת על.ומה כל כך מיוחד כאן?החוקר הדגול ברונו בטלהיים לימד אותנו שמעשיות עממיות חשובות עבור ילדים כי הן מציפות קונפליקטים בלתי מדוברים בתוך המשפחה, ועוסקות בחרדות מושתקות של ילדים. ב”אביגיל האדירה” ישנו חיבור של כעס וחרדה. כעס על כך שהאב בולם לא אחת את הרפתקאותיה, וחרדה שמא האב ייעלם. זוהי חרדה שנובעת, כפי הנראה, מהיותו של האב חד-הורי. הנושא אינו מוזכר באופן חד משמעי, אולם דווקא החשש שמא ייחטף, מדגיש את חשיבות האב עבור אביגיל ואת הקשר ההדוק בין השניים. קשר, שטומן לא אחת דאגה הדדית.וכך – אנחנו צוחקים משובבותה של הילדה שמאמינה בכל ליבה שהיא גיבורת על, ומתרגשים מהקשר הרגשי העמוק בינה ובין אביה.
לגילי 3 עד 5
