מי ישאל את הקושיות? מאת נעמי בן-גור

מי ישאל את הקושיות? כתבה: נעמי בן-גור. איורים: כרמל בן-עמי. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

הסופרת נעמי בן-גור כותבת רבות על קונפליקטים בעולמם של ילדים. בסיפורה החשוב לא הצליח לי מתואר נועם, שאינו מצליח לצייר כפי שהוא היה רוצה. הוא גונב את ציורה של ילדה אחרת מהגן – נועה – ועובר תהליך נפשי מורכב שבו הוא מכיר בחוזקותיו. בסיפורה מגדל של נמלים מתוארת גן-יה, שמציירת נמלה כחולה, ואילו המבוגרים שמסביבה מנסים להתערב בעולמה האמנותי ולהפוך את הנמלה לרגילה – שחורה או חומה. גן-יה בתחילה מנסה להסביר את שיקוליה האמנותיים, אולם כשהיא רואה שעולם המבוגרים אינו מבין את מקוריותה ומנסה להחזיר אותה לתבניות גדורות, היא מחליטה ליצור כאוות נפשה, מבלי לנסות להסביר את ציוריה למבוגרים. גם בסיפור האלגורי אפצ'יקונת מתוארת עכברה שעיטושיה החוזרים ונשנים מובילים לקונפליקט חברתי בינה ובין חבריה העכברים. דווקא העיטוש המכעיס הוא זה שמסלק את החתול שמגיע למקום, ומציל את חיי העכברים.

המשותף ליצירותיה של בן-גור היא החשיבה לפיה על ילדים לפתור את הקונפליקטים של עצמם, בעצמם, בעוד המבוגרים נותרים קרובים אך בלתי מתערבים. המבוגר לעתים חושף את השקפתו ביחס למצב, אבל זהו הילד שמקבל החלטה בסופו של דבר, עמה הוא שלם. תמה זו נוכחת גם בסיפורה החדש של בן-גור, מי ישאל את הקושיות?, שמתאים לחג הפסח, אבל לא רק, ומתאר ריב בין שני אחים המוביל לקונפליקט זהותי של האח הגדול.

בתחילת הסיפור מקבל איתן גיטרה חדשה מאמו, ומתכנן לשיר את הקושיות ולנגן. בתגובה להצהרתו לפיה הוא מתכנן לשיר את "מה נשתנה" בסדר, אומרת אחותו הקטנה ליבי – "אני אשיר השנה את מה משתנה" (עמ' 6, השגיאה במקור כמובן) ואף מנמקת: "נורית סיפרה לנו בגן שהכי קטן שר את הקוקיות" (עמ' 8). ליל הסדר מסתמן כאתר מלחמה עתידי בין שני האחים. אירוע שאמור להיות משפחתי ומאחד, אולם חושף את התחרות המצויה בין שני האחים ואת הקונפליקט הזהותי שלהם. איתן, האח הגדול, התרגל למיקומו, אולם גדילתה של ליבי מערערת על מקום זה. הוא אף מנסה להניא אותה ואומר לה – "את קטנה. את תתבלבלי" (עם 9), אך היא עונה – "אני כבר גדולה, ואני יכולה" (שם). בנקודה זו מתבהר, כי הסיפור, שחושף את הנמענים לליל הסדר ולמנהגים השונים המלווים את חג הפסח, עוסק גם בתמת החירות, המשויכת לחג: עיקשותה של ליבי, עמידתה על שלה ונכונותה להיאבק על מקומה, מציינים את חירותה החדשה. היא אמנם אחות קטנה, אבל היא מסרבת להיות חלק מנישה מוקטנת. כמו כן, למרות קטנותה, היא מציבה לעצמה אתגר, ובהתאמה, מתכוננת עם סבתה למאורע.

כבכל קונפליקט, מצוי גם בסיפור זה משא ומתן, שמנהל איתן. ראשית, הוא מנסה לדחות את הקץ ומבקש שהוא ישיר השנה וליבי תשיר בשנה הבאה. ליבי מסרבת. באחד הלילות הוא אף מציע לליבי את הגיטרה שלו תמורת התפקיד הנכסף בליל הסדר. למרות הפיתוי, ליבי מסרבת וממחישה מהו כוח עמידה ומהי דחיית סיפוקים, אות להתבגרותה.

קשה שלא לחוש בין הזיקה הנרקמת בין סיטואציה זו לסיפור יעקב ועשו. אולם בשונה מעשו שמכר את הבכורה עבור נזיד עדשים, ליבי לא מוכנה למכור את תפקידה בערב הבכורה, ערב שבו תצהיר על כניסתה הרשמית למשפחה, כילדה ולא כתינוקת, כמי שמקשיבים לה ולקולה.

ברגע האמת, בערב ליל הסדר, ליבי אינה מסוגלת לשיר. איתן, מציל את המצב, מתחיל בשירה, וליבי ממשיכה. בנקודה זו מכיר איתן בתפקידו כאח גדול שמסייע לאחותו הקטנה במצוקתה, ואף מגדיר מחדש את מהותה של ליבי: "אחותי הקטנה-גדולה" (עמ' 26).

ייחודו של הסיפור טמון הן בבחירה במספר-גיבור המגולל את הסיפור בגוף ראשון והן בהעמדתם של שני גיבורים – איתן וליבי. חרף העובדה, שהמספר הוא איתן, והסיפור מסופר מבעד לנקודת מבטו, הטקסט מעמיד באופן מובחן את שתי דמויות האחים ומזמן הצצה לבית טיפוסי, שבו האחים מתווכחים, רבים ונאבקים על מקומם ועל תפקידיהם. הקושי המרכזי הניצב לפני איתן, הוא הצורך לוותר על תפקיד שהורגל בו לטובת אחותו, ולקבל על עצמו תפקיד אחר – של אח מדריך ומסייע. מעשה זה מקפל בתוכו מודל מוקטן של ההכרה בכך שבכל תקופת חיים, תפקיד הפרט משתנה בהתאם לגילו ובהתאם למיקומו בחברה.

במהלך הסיפור לומד איתן להכיר בעצמיותה של אחותו – העצמאית, הדעתנית והחזקה. ליבי נאבקת לא רק על זכותה לשיר את הקושיות, אלא גם על זכותה לתרום מבלי שיתקנו אותה. לכן היא כועסת כשאיתן רוצה ליישר את המפיות שהיא מסדרת על שולחן הסדר.

הכריכה הנפלאה שציירה כרמל בן-עמי מיטיבה לתאר את ליבי הזמרת ולידה את איתן, חמוש בגיטרה, ומבטו כעוס. ברגע הזה, שבו האח הגדול פוגש לראשונה את אחותו הקטנה שמצליחה להתבלט ומאפילה עליו, עוסק הסיפור כולו, עד להתרתו ולהפנמתו של איתן, שגם כשאחותו מאיישת מקום גדול יותר במשפחה, מקומו נותר חשוב.

כאמור, בסופו של דבר, איתן מפנה את מקומו לליבי, אך מסייע לה ברגע הגורלי כשהיא מתרגשת ולא מסוגלת לשיר. חשוב לציין כי דמותה של הסבתא בסיפור מייצגת את הקול ההגמוני – קולם של המבוגרים שמנסים ליישב סכסוכים בין ילדים, ונדחים שוב ושוב. סבתם של איתן וליבי מציעה שישירו ביחד, אך ליבי מתנגדת. בהמשך, היא מבקשת מאיתן ללמד את ליבי לשיר את הקושיות, אך הוא אינו רוצה. נמעני הסיפור מכירים היטב את רצון המבוגרים לסיים במהירות סכסוכים בין אחים, אולם הסיפור מדגים, כי פתרונות אד-הוק אינם רצויים, וכי רק כאשר חולף זמן מסוים, יכולים האחים להתגמש ולהגדיר מחדש את מקומם במשפחה ואת יחסיהם עם אחיהם, הגדֵלים.

סיפור נפלא לחג הפסח.

לגילאי: 3-6.

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער