חטיבת הביניים או: שנות חיי הגרועות ביותר

חטיבת הביניים, או: שנות חיי הגרועות ביותר. כתב: ג'יימס פטרסון. איורים: כריס טבטס. תרגום: יואב כ"ץ. ידיעות אחרונות.

חטיבת-הביניים-או-שנות-חיי-הגרועות-ביותר1

שמו ומראהו של רומן הנוער החשוב חטיבת הביניים, או: שנות חיי הגרועות ביותר עלול להטעות. זהו אינו רומן גרפי על אף השימוש באיורים רבים והוא אינו מתכתב עם יומנו של חנון או עם קפטן תחתונים המצליחים. כמו כן זהו אינו רומן בית ספרי למרות שהוא עוסק בקשייו של רייף חצ'טוריאן לצלוח את כתה ז'. לפנינו רומן מתוחכם שכלל המאורעות והתרחישים שמופיעים בו נובעים מחיי הנפש של גיבורו, שזעקתו לעזרה אינה נקלטת בקרב המבוגרים המקיפים אותו, ואלו נעים בין אדישות, אלימות ודידקטיות-יתר אולם נעדרים הבנה ורגישות.

כבר בתחילת השנה, רייף, החווה את עצמו כלא נורמלי (ואלו מילותיו שלו), הוא מרים ידיים ומחליט שלא להשתלב בחטיבת הביניים, אלא דווקא לקרוא תיגר על החוקים הרבים שמאפיינים את המקום. הוא מחליט להפר בזה אחר זה כל חוק מתקנון בית הספר, ובכך יוצר הלעגה על מוסד שדומה יותר למתקן כליאה מאשר למקום חינוכי. במהלך השנה הוא אינו יוצר כל קשר חברתי, והנפש הקרובה אליו, המשמשת לו אוזן קשבת כמו גם עיניים מעריכות לציוריו (המתפקדים במקביל כאיורי הספר) הוא ליאו, חברו הדמיוני.

תוך שימוש במעטה הומוריסטי ובכתיבה קולחת בגוף ראשון, מזמין אותנו פטרסון להיכנס לנבכי נפשו של נער שמתויג מיומו הראשון בחטיבת הביניים כמופרע. נער רגיש שחוזר מדי יום לבית שבו חיים אחותו הקטנה, אמו ובן זוגה האלים, נער שחש שונה מיתר הילדים, נלעג ומבוזה הן בביתו והן בבית ספרו. הוא סובל מבריונות של מילר ה"קילר" בן כיתתו אולם אין לו מושיע; אמו עסוקה בבעיות פרנסה והישרדות, ותחושה אפלה שרויה מעל הבית, תחושה שמתבהרת בסיומו המפתיע של הרומן.

רייף כאמן מתאר בציוריו את עולמו הנפשי הסבוך והכאוב ואת בית הספר כספֵרה אלימה וזרה. היצירה המטלטלת פונה אל עולם בני הנוער ועולם המבוגרים כאחד. החומה הבלתי נראית שמפרידה בין שני העולמות גורמת לרייף לתחושה של חוסר ישע וכן מגדירה, בטעות, את עולם המבוגרים כעולם המאיים עליו, עולם המתנהל באופן שרירותי וחסר מוסר לעתים. באפיזודה חשובה במהלכה ג'ני גאלטה, הילדה בה רייף מאוהב והתלמידה המצטיינת בכתתו, הולכת אחריו לשירותים על מנת לעודד אותו, היא נשלחת לריתוק כיוון שהעזה להיכנס לשירותי הבנים ולהפר את החוקים. במקום לקבל הערכה מהסובבים על האכפתיות שגילתה כלפי ילד סובל ונכונותה לסייע לו, היא נשלחת לראשונה בחייה לריתוק וכך ערך החברות מונגד לערך הבית ספרי של הציות העיוור לחוקים, ציות המוחק מן המקום את אנושיותו ומן התלמידים את רגישותם. הביקורת הקשה אינה מציגה את בני הנוער כנעלים על עולם המבוגרים. היא מוּחלת על תלמידים ועל מורים כאחד וקוראת לבחינה מחודשת של דפוסי ההתנהגות הבריוניים של כל המעורבים בדרמה הבית-ספרית.

דימוי עצמי ירוד, אבל, יחסים עם הורים ואחים, וכן האופן המורכב שבו חווה נער-אמן את החיים (בתרגמו כל רגש למעשה אמנות), מוצגים ברגישות, בהומור ובתבונה. ויפה במיוחד, שלמרות שמדובר בז'אנר שמתמחה בהכפשת מורים, דווקא מורתו לספרות של רייף המכונה "הדרקונית", מגלה את הכישרון שחבוי בו, ומצליחה להראות לו את האור שבקצה המנהרה.

ספרות במיטבה.

מגיל: 9 ועד 120

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער