האבא שהיו לו עשרה ילדים מאת בנדיקט גטייה

האבא שהיו לו עשרה ילדים. כתב: בנדיקט גטייה. תרגמה מצרפתית: דנה טריואקס-פשיץ. הוצאת מטר

Image result for ‫האבא שהיו לו עשרה ילדים בנדיקט גטייה‬‎

דמות האב מהווה את אחת הדמויות המרכזיות בספרות הילדים, בעבר ובהווה. קריאה של ספרות ילדים עכשווית מלמדת, כי דמות זו זוכה, על פי רוב, לשלוש הופעות תמטיות, אותן אכנה: האב המגוחך, האב הנעדר, והאב הפנורמי.

האב המגוחך הוא דמות-אב המלווה ספרים הומוריסטיים שונים, שהמוכר בהם הוא אבא עושה בושות למאיר שלו. זהו אב בעל רצון טוב ומחויבות כלפי ילדו, ועם זאת, דמותו מעוררת לעג ואף ביקורת מצדה של דמות-הילד שחשה נעלה על אביה. אביה של עמליה בסיפור עמליה רוצה חיה מאת יעל איכילוב, מבטיח לה שהיא תוכל לקבל כל חיה שתרצה. האב עתיר הממון אינו מגביל את בתו, ועל כן, היא בוחרת בתנין כחיית מחמד. כשהאב מתחרט הוא אינו מסוגל לעמוד בפני בקשותיה של בתו, הגם שהבטחות יש לקיים, כפי שההורים עצמם מלמדים את ילדיהם, ומכאן, כי האב המגוחך מוצג שוב ושוב כקורס וכנחות ביחס לדמות הילד – הפיקח, האסרטיבי, המנצל בחכמה את מגרעותיו של אביו.

האב הנעדר הוא אב שמופיע ביצירה ספרותית, אשר נדרשת לאי תפקודו. הוא יכול לגלוש במחשב בשעה שילדיו זקוקים לו, וכך הם נמלטים מן הבית (בגלל הברוגז מאת אור-לי רובינשטיין קצפ), הוא שקוע בעולמו וכלל אינו מרגיש בקיומם של רעייתו וילדיו (מושלמת והמעגל המכושף מאת אלונה קמחי) או עסוק בעולמו המקצועי ולפיכך מתקשר עם משפחתו באופן חלקי, ונתפס כישות שדמות הילד כלל אינה פונה אליו (אמא שלי תמיד ממהרת מאת הדסה יובל). לעתים, ההיעדרות מהווה מקפצה עלילתית למשמועו של שדר דידקטי. אביה של גל טס בעולם, ובאמצעות סיפוריו היא לומדת על מקומות נפלאים (אבא מגלה-ארצות מאת שירלי שגב), אולם עובדה זו אינה מוחקת את היעדרותו התכופה מחייה. לעתים, האב מפגין התנהגות בלתי אחראית וסגנון הורותו מועמד בסימן שאלה, כפי שמתרחש בסיפור גור חתול אדם ארוך שיער מאת אתגר קרת. דמותו של האב הנעדר ממשיכה מבחינה היסטורית את האופן בו תואר האב בספרות הילדים הקלאסית, שפורסמה עד שנות השבעים של המאה העשרים. בספרות הקלאסית האב הוא סמכותי ושוררת היררכיה מוחלטת בינו לבין ילדיו. ואילו הספרות החדשה, שבה ילדים קוראים תיגר על הוריהם ועל כלל סוכני החיברות המקיפים אותם, מוצג אב מרוחק, בלתי מתפקד, המזוהה כמעט באופן בלעדי עם המרחב הציבורי – עבודתו, תוך התעלמות מוחלטת מצרכיו הרגשיים והנפשיים של ילדיו.

האב הפנורמי, שנוכחותו היא בשיעור נמוך משתי הקטגוריות שצוינו לעיל, הוא אב מתפקד. אין לפנינו דמות פנורמית במובנה הקלאסי שכן סיפור לגיל הרך מתאפיין בדחיסות ואינו מאפיין לעומק את תכונות ההורים, ועם זאת, האב מוצג בסיפור על רקע יחסיו המורכבים עם דמות הילד ועל ניסיונותיו המגוונים לענות על צרכיו הרגשיים והפיזיים של ילדיו. אין לפנינו אב המתאפיין בתכונה מרכזית אחת, כי אם אב בעל תכונות שונות, לעתים אף סותרות. הסיפור האבא שהיו לו עשרה ילדים מאת בנדיקט גטייה, מציג הרחבה של תפיסת האב הפנורמי, שכן היצירה מתארת אב לעשרה ילדים, המטפל בהם לבדו, ומחליט לצאת למסע ולהשאירם אצל סבתם. לאחר כמה ימים של חופש מהעשייה הקדחתנית הנלווית לגידולם של עשרה ילדים, הוא מקצר את החופשה וחוזר לילדיו שכן הגעגועים וכוחו של ההרגל – גוברים עליו. החידוש בסיפור טמון בהצגת אב שהוא הורה עיקרי ולא הורה משני הנספח לאם. זוהי תרומה של ממש לתפיסת האב כהורה משמעותי ולא רק כבעל תפקיד משני לזה של האם. כמו כן האב בסיפור אינו סטריאוטיפי ואינו מגוחך. הוא מסוגל לבשל לעשרה ילדים, להלבישם, ולהסיעם לגן. הוא נוסע לעבודה ולאחריה אוסף את ילדיו, מקלח אותם, מכין ארוחת ערב ומספר סיפור. הוא אף בונה בעצמו את הסירה שבה הוא עתיד לצאת למסעו.

Image result for ‫האבא שהיו לו עשרה ילדים בנדיקט גטייה‬‎

הסיפור מציג את האופן המוצלח בו האב משלב בין עבודתו לבין מלאכת גידול הילדים, בין חלומותיו כסובייקט לבין אהבתו ומסירותו לילדים, בין הכמיהה לנוע במרחב הפתוח (הים) ולזכות בשקט ובשלווה לבין חיי היומיום המתנהלים בין ארבעה קירות (בית ועבודה) וכרוכים בהתמודדות עם לחצים רבים. ההומור המלווה את הסיפור מקפל בתוכו תובנות קיומיות אודות ההורות: הקשר העז אל הילדים ותחושת האחריות, לצד הרצון לצאת לחופש ולשמור על עצמיות המנותקת מהתפקיד ההורי. כמו כן המעטפת ההומוריסטית מכילה שדר דידקטי הנוגע לסדר היום של הילדים, מזמן הקימה ועד זמן השינה בלילה. הילדים המתוודעים לסיפור זה מגלים כי ה"תחנות" שנהוגות בביתם, משותפות לכלל הבתים ולכלל הילדים, ומכאן חשיבותו של הסיפור בהתוויית הרגלים מסודרים וסדר יום קבוע לפעוט.

חשוב לציין, כי ספרות הפעוטות היא נישה שאינה מפותחת דיה במחוזותינו. סיפור נפלא כמו האבא שהיו לו עשרה ילדים, ישובב את לב הילדים והוריהם ויזמין קריאות מרובות.

לגילאי: שנתיים

 

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער