דודה לאה מאת שהם סמיט

דודה לאה. כתבה: שהם סמיט. איורים: נטלי וקסמן-שנקר. הוצאת כנרת, 136 עמ'.

לאה גולדברג ביוגרפיה כריכה

ביוגרפיות אינן זרות למערכת הספרותית לילדים. נוכחותן מורגשת כחלק מהחשיבה על ספרות הילדים כמנחילתם של אתוסים חברתיים מרכזיים. בהקשר ישראלי נוכל לציין את דמעות של אש מאת דבורה עומר, ביוגרפיה שהוקדשה לצביה לובטקין הנמנית עם מתכנני מרד גטו ורשה, את המפקדת הקטנה מאת גלילה רון-פדר-עמית, ביוגרפיה שתיארה את סיפורה של פאני בן עמי ומאבקה ההירואי להבריח ילדים בתקופת השואה מצרפת לשווייץ, את הצנחנית שלא שבה לעודד בצר, יצירה המגוללת את סיפורה של חנה סנש, וכן את מלך הילדים מאת לאה נאור, ביוגרפיה של לוין קיפניס.

החל מתחילת שנות האלפיים, נוכחותן של הביוגרפיות מצטמצמת. ספרות הילדים הופכת לדידקטית פחות, אולם במקביל, תהליך הקפיטליזציה של תחום הספרות מעודד את הוצאתן לאור של יצירות פופולאריות בעלות כושר מכירה ודוחק ז'אנרים שעלולים להידחות בגין תפיסתם כמיושנים. הביוגרפיה לילדים נעדרת כמעט כליל כיום ממדפי הספרים לילדים בישראל הן בגין תיוג הז'אנר כארכאי וכ"לא מחובר לצרכי הילד" והן לנוכח התערערות מושג ה"אנחנו" הישראלי. אילו דמויות מופת נשמר בזיכרון הקולקטיבי? והאם נשתמש בספרות הילדים ככלי להנחלתן של אידיאולוגיות פוליטיות, דבר שהיה נהוג מאוד עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים? נדמה שמרבית סופרי הילדים הפנו עורף לביוגרפיה. נוסף על אי האטרקטיביות הכלכלית של הז'אנר, כתיבת ביוגרפיה מתנגשת עם ערך המקוריות והחדשנות, שהרי הדמות היא דמות שאינה בדיונית, וסיפורה הוא סיפור היסטורי, דבר שאינו מאפשר "תפירת" סיפור ייחודי בעל עלילה מפתיעה. בעיה נוספת היא דחיקתן של דמויות מבוגרות מספרות הילדים והנוער של ימינו. במטרה לעודד הזדהות-יתר עם הגיבורים, נבחרים על פי רוב ילדים-גיבורים לאייש את הטקסטים ואלו דוחקים לשוליים דמויות המשתייכות לעולם המבוגרים.

לאה גולדברג איור לביוגרפיה 2

במציאות זו, החלטתה של שהם סמיט לכתוב ביוגרפיה לילדים על לאה גולדברג, והביצוע יוצא הדופן, הופכים את דודה לאה למעשה החתרני הבולט של העשור האחרון במערכת הספרותית לילדים בישראל. זאת לנוכח הפנייה לז'אנר שאינו בשימוש עוד, ולכן חוברת הבחירה להנציח דמות נשית של יוצרת שאינה מזוהה עם אתוס פוליטי כלשהו, אלא להפך – התאפיינה בהיבדלותה מאנשי קבוצתה והקדישה את חייה ליצירה למבוגרים ולילדים ואף, רחמנא ליצלן, לא הקימה משפחה. בעיה נוספת אשר מן הסתם נתקלה בה סמיט, היא חומריו של הסיפור, אשר לכאורה, הם אינם חומרים לילדים. הלוא לאה גולדברג לא הייתה גיבורת חיל במובן הביטחוני השגור. ישותה אינה מיתית, סיפור חייה כולל הגירה כואבת, התמודדות עם מחלת הנפש של אביה ובהמשך עם רגשות האשמה על הותרתו מאחור ומותו בשואה, וכמובן, אהבותיה הנכזבות והדימוי העצמי הבעייתי של גולדברג, שהנביע את השורה הכואבת, "את אשה לא יפה בת עשרים ושתיים / נר כבוי על שולחן שבת". לאלו נוסף מותה בטרם עת מסרטן, הסותם את הגולל על אפשרות לסוף טוב, שכה נצרך על ידי ספרות הילדים. אולם אלו נתונים שכאמור, רק לכאורה אינם "מתאימים" לילדים. החשיבה לפיה ילדים אינם למודי אכזבות, כאבים, חרטות, קונפליקטים על רקע דימוי עצמי, מנשלת ילדים מאנושיותם והופכת אותם לפלקט ותו לא. לא בכדי בחרה בעבר סמיט (יחד עם אמנון כץ) לתרגם את אוליבר טוויסט, קלאסיקה חשובה המפגישה את קוראיה הצעירים עם יתמות, עוני, סבל ופשיעה. שכן הספרות במיטבה, חושפת ואינה מסתירה, מאתגרת ואינה פורטת רק על נימים מוכרים ומידיים.

לאה גולדברג איור לביוגרפיה

הביוגרפיה על גולדברג, המלווה את קוראיה מילדותה ועד בגרותה, נמסרת על ידי שומיש, בריה שסמיט מעניקה לה חיים לאור האפיזודה המוכרת בנסים ונפלאות, בה מצהירה המספרת ל.ג, שהיא דודה של שום איש. שומיש הוא האמון על מסירת הפרטים המרכזיים מחייה של גולדברג, ולעתים הוא אף משוחח עמה ושואל על סוגיות שונות הנדרשות להבהרה. לצד האירועים השונים נשזרות היצירות – לילדים ולמבוגרים, ונבנה עולמה של גולדברג. עולם של אימפריה ספרותית של אשה אחת שכתיבתה מלווה את האדם הישראלי מיום היוולדו. סמיט מתקנת כמה עוולות היסטוריות, ביניהן, הראייה בגולדברג יוצרת שאינה פוליטית. בעדינותה, היא מזכירה לקוראים כי הביקורת שהופנתה כלפי גולדברג נטולת כל בסיס, שכן הפוליטיות מצויה ביצירות אולם חוברת לרבדיהן האחרים ואינה הופכת לחזות הכל. הלוא מה פוליטי יותר מדירה להשכיר שפורסמה לראשונה בשנת 1948 ובאה לתהות על האפשרות לכונן חברה רב-תרבותית חרף הקולות הגזעניים, או סיפוריה מלכת שבא הקטנה (1956) ונסים ונפלאות (1952) שהעניקו קול ונראות לילד המזרחי והפכו אותו לחלק אינטגרלי מספרות הילדים תוך מחאה ברורה נגד הסטריאוטיפים שרווחו אז בחברה הישראלית אודות מזרחיים ומזרחיות.

נדמה כי סמיט בוחרת לשרטט את חייה של גולדברג באופן אנטי-מיתי במודע. להציג אשה חזקה ופגיעה, הישגית ורגישה, פסיפס של ניגודים, והתוצר הוא הכרות אינטימית עם אדם ועם עולמו וסיפורו הייחודיים. אליה חוברים ציוריה המרהיבים של נטלי וקסמן-שנקר וכך מתאפשר מימוש הצו הידוע של גולדברג:

"אם יש את נפשכם לדעת פרטים על אנשים גדולים,
אינכם יכולים להטריד את המורים ואת ההורים בשאלות
מן הבוקר ועד הערב. מוטב לשבת ולקרוא ספר".

 

יצירותיה של גולדברג וכן אמירות ידועות שלה מלוות את הביוגרפיה ומעניקות לה במקומות רבים את שפתה הייחודית. סמיט אף שוזרת פרשנויות למשפטים שונים שכתבה גולדברג וכאן נדגים כיצד מוסברת כוס החלב היתומה עליה כתבה גולדברג:

"כשקראתי את המשפט הזה בפעם הראשונה חשבתי שהוא משונה, ולא התביישתי והלכתי ואמרתי לה: 'סליחה, דודה, אבל איך בדיוק יכולה כוס חלב, שהיא חפץ דומם, להיות יתומה? הרי לכוס אין אמא ואין אבא…"
ואז לאה הסבירה לי מה זאת שירה.
'בשירה', אמרה, 'גם לחפצים דוממים יש חיים'.
אחר כך היא ביקשה ממני לנסות לדמיין כוס חלב העומדת לבדה על השולחן בחדר ריק.
דמיינתי.
דמיינתי את החלב עומד ומחכה לילד שישתה אותו, וכבר מתחיל להחמיץ (עמ' 24).

 

אוהביה של גולדברג, מבוגרים וילדים, זכו במתנה נדירה. הביוגרפיה לא עושה חסד עם גולדברג, שאינה זקוקה לחסד, אלא עם סיפורה של גולדברג שיש להנחילו לקוראיה הצעירים. חייה של גולדברג נבנים מתוך הקריאה ומוצגים על דבשם ועל עוקצם. בד בבד, מושבים לספרות הילדים הישראלית כמה מרכיבים שנדחקו לשוליה – ראייה חברתית-היסטורית, חתירה לשימור היבטים תרבותיים מאחדים, תנועה מרחבית, משלב לשוני גבוה המחייב את הילדים לשאול לעתים מבוגרים לפשר מושג כזה או אחר ובעיקר – עונג אינטלקטואלי, שהוא ההפך מעונג רגעי וזמני שאינו מותיר כל משקע. הספר יחיה בתודעת קוראיו זמן רב לאחר תום הקריאה.

_____________

לטובת המורות לשפה בבתי הספר היסודיים: זהו כלי נפלא להוראת חייה של לאה גולדברג, אולם כדאי להתחיל דווקא בסיפורים נסים ונפלאות שיצא כעת במהדורה חדשה והמפוזר מכפר אז"ר, ומשם לעבור לביוגרפיה, על מנת שהילדים יבינו את זהותו של המספר – שומיש ואת העולם הסיפורי אליו מגיבה הביוגרפיה. מומלץ להקריא את הביוגרפיה בכיתה ולבאר את המושגים החדשים – הן ההיסטוריים והן הספרותיים.

מגיל: 8

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער