אחח איזה אח מאת פטל

אחחח איזה אח. כתבה: פטל (קרן גונן). איורים: אלינה גורבן. הוצאת מטר.

תינוק חדש נולד והצטרף למשפחה. זהו אינו הילד הראשון במשפחה. האם הגעתו משמחת את כלל חברי המשפחה או שמא מעוררת אנטגוניזם בחברים מסוימים של המשפחה, היינו, בילד שקדם לו, שזהותו משתנה בין רגע מ"ה-ילד" ל"אח גדול", ולא רק היא אלא כל מהלך חייו והדפוסים המוכרים לו עתידים גם הם לחוות שינוי מכריע.

פרופסור מירי ברוך, בספרה החשוב, ילד אז ילד עכשיו, מציינת כי בשנות הארבעים ספרות הילדים הציגה את האח הגדול כמי שתפקידו לחנוך את האח הצעיר, להקנות לו מידע ולהעניק לו חסות. האח הבכור הוצג בטקסטים כמי שעליו לוותר לאחיו הקטן בשם השמירה על אחדות המשפחה. האח הבכור שמח על הצטרפותו של האח הקטן למשפחה, לא חש כלל קנאה, זעם או כעס, וגם אם במיעוט היצירות שפורסמו בעשורים הראשונים לקום המדינה הופיעו פחדיו של האח הגדול לנוכח הגעת האח הקטן – הם נדחו תוך הרגעת האח הבכור והצגתו של סוף טוב ומאושר. מגמות אלו שליטות בספרות הילדים הישראלית עד סוף שנות השבעים. מעניין לראות כיצד מוצג הקשר בין האחים ביצירה שרואה אור בשנת 2017.

הסופרת פטל מטפלת בספרה אחחח איזה אח בסוגיית הולדתו של האח הקטן בהומור, המאפשר את העלאתן של תמות מורכבות הנקשרות בהליך הקבלה של הילד הגדול את אחיו החדש. הסיפור מתחיל כאשר ההורים מספרים לאורן, גיבור היצירה, כי עומד להיוולד לו אח. האיור מציג את התדהמה הנסוכה על פניו של אורן, והטקסט מוסיף – "כשאמרתי שמשעמם לי זה היה בצחוק, לא התכוונתי שאני רוצה אח תינוק". בהמשך, כשנולד אחיו דני, מתוארים השינויים שמתחוללים בחיי אורן, החל מהשינוי המרחבי – "לחדר נוספו שידה ולול ובכל מקום התגלגל חיתול" וכלה בהסתגלות לבכיו של התינוק, לתגובות הרבות שהוא מקבל, ולשלבים השונים בגדילתו. האיורים הנפלאים של אלינה גורבן מציגים את אורן ואת הבעותיו בהתאם למצב רוחו המשתנה. תמיהה, אכזבה, קנאה וכעס, חוברים לרגשות חיוביים כמו שמחה ואושר. התיאורים המאוזנים של ההווי המשפחתי כוללים משחק משותף של האחים, אולם גם ריבים – "וכשאנחנו הולכים בכאילו מכות, מכל דחיפה חלשה הוא מתחיל לבכות", הערצה של האח הקטן את האח הגדול וניסיונות חיקוי בלתי פוסקים, אולם גם כעס שעולה באורן על כך שאחיו לעתים מחבל בתכניותיו, או מפריע לו בבילוי עם חבריו.

הבחירה להציג תיאורים מורכבים של אחאות באמצעות סיפור מחורז בעל איורים הומוריסטיים היא בחירה נכונה וקולעת המאפשרת לטקסט לגעת בנקודות המכריעות הנקשרות ביחסים בין אחים. זאת, מבלי לייפות את המציאות או להעלים את הקשיים הנלווים לסיטואציה הרגשית הקשה שחווה האח הבכור, ובד בבד, להדגיש את מכלול הרגשות (החיוביים והשליליים) העולים באח הגדול ואת התהליך ההדרגתי שהוא עובר בקבלתו של האח הקטן. על פי רוב, כאשר מציגים לנמען-הילד תמונה וורודה ודידקטית, מתגלע חוסר אמון בינו לבין הספר המוביל לדחיית הטקסט והנאמר בו. לעומת זאת, כאשר מוצגת תמונה ריאליסטית והקשיים מתוארים בהרחבה, הנמען חש הזדהות, ורגשותיו מקבלים לגיטימציה. כך גם דמותו של אורן מאותתת לנמען-הילד כי חרף הקושי הראשוני, עם גדילתו של האח הקטן יופיעו יתרונות לקשר, וכמו כן, הטקסט מנרמל רגשות קשים בין אחים, שלעתים, החברה אינה מאפשרת את המללתם.

האיורים מציגים את גדילתו של דני, האח הקטן, ומצביעים על שינויו של הקשר מרגע שדני גדל ובין השניים נרקמת חברות וקרבה. מעניינת במיוחד הכריכה שבה משתנה הפרספקטיבה והאח הקטן מאייש את מרכזה, תוך הסתרה מסוימת של האח הגדול. התחושה לפיה מישהו אחר גוזל את מקומו של אורן וגורם לו להיות ישות צדדית מלווה את תחילתו של הטקסט, ונאמנה לתחושתו הקשה, שמא מקומו יילקח ממנו. ועם זאת, ככל שמתקדמת עלילת הספר, כך מוצגת השוויוניות בין האחים. שניהם בולטים במרחב האיורי, שניהם חולקים חדר אחד, ולמרות שאורן מתגעגע מעט לתקופה שבה היה בן יחיד, הוא מוקיר את נאמנותו של דני, את ניסיונותיו להצחיק אותו כשהוא עצוב, ואת נוכחותו בחייו.

ספר חשוב לאחים גדולים, ולא פחות מכך, לאחים הקטנים, שילמדו ממנו, כי ההתנגדויות השונות שהם פוגשים מצד אחיהם עתידות להפוך לחברות יוצאת דופן ולאהבה.

מגיל: 4

 

מאת

שי רודין

ד"ר שי רודין, חוקר ומרצה לספרות עברית ולספרות ילדים ונוער